מהפכת חדלות הפירעון בישראל – ניתוח החוק החדש והשלכותיו על הדין האזרחי-מסחרי

פתח דבר: מהפכת חדלות הפירעון – רקע, תכלית וההבטחה הגדולה של החוק החדש

רקע היסטורי ומגמות עדכניות

מאמר זה נוגע לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי אשר נכנס לתוקפו ביום 15.09.2019, לחוקים אשר משיקים לחוק והשפעות החוק על חוקים אחרים.

בטרם נתחיל את הדיון, מומלץ לקוראים לעיין במאמרים מקדימים אשר פורסמו על ידי משרדנו, על מנת לקבל רקע מקדים והרחבה אשר יסייעו בהבנת המאמר והפקת מירב התועלת ממנו.

המאמרים המומלצים לקריאה:

1. המדריך השלם לעולם חדלות הפירעון: מילון מונחים מקיף שיעשה לכם סדר
2. מדריך מקיף: 120 שאלות ותשובות על הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי
3. הרמת מסך ההתאגדות: דוקטרינה, פרוצדורה ואסטרטגיה לנושה

דיני חדלות הפירעון בישראל עברו מהפך משמעותי עם חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק החדש" או "החוק"). במשך שנים רבות, התנהלו הליכי חדלות פירעון על פי מערך חקיקה מיושן וחלקי, שכלל בעיקר את פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בסיס משפטי זה, שלא תאם את המציאות הכלכלית המודרנית, התאפיין בהליכים ארוכים, מסורבלים, ולא סיפק מענה הולם לאתגרים של שוק דינמי. האתגרים הללו התחדדו במיוחד על רקע המשבר הפיננסי העולמי שהחל בשנת 2008, אשר השפיע גם על חברות ישראליות גדולות שפעלו ברחבי העולם. המשבר הביא לגל של הסדרי חוב והבראות, והצביע על הצורך הדחוף בשינוי גישה מהותי.

החקיקה הישנה התמקדה בעיקרה בפירוק החייב ובמימוש נכסיו, מתוך תפיסה שהחייב נכשל וצריך לשלם את חובותיו באמצעות מכירת רכושו. לעומת זאת, החוק החדש, שנכתב כמענה לצורך בגישה אינטגרטיבית ומודרנית, מציע פרדיגמה חדשה. הוא מכיר בכך שחדלות פירעון אינה בהכרח כשל מוסרי או אישי, אלא מצב כלכלי המצריך הסדרה כוללת, יעילה ושקופה, מתוך ראייה מערכתית של המשק.

תכלית החוק החדש

החוק החדש קובע בבירור שלוש מטרות מרכזיות: (1) שיקום כלכלי של היחיד והתאגיד; (2) הגדלת שיעור החובות הנגבים על ידי הנושים; ו-(3) ייעול הליכי חדלות הפירעון. שינוי תפיסתי זה בא לידי ביטוי בהעדפה מובהקת של הליכי שיקום על פני הליכי פירוק. המטרה היא לאפשר לחייב יחיד לפתוח "דף חדש" בחייו הכלכליים, ולשוב למעגל היצרני , ובמקביל, לשמר תאגידים בעלי ערך כלכלי שוטף, שהמשך פעילותם עדיף על פני פירוקם ומכירת נכסיהם. הגישה החדשה מכוונת גם ליצירת ודאות משפטית וכלכלית גבוהה יותר, תוך צמצום החיכוכים בין נושים בעלי אינטרסים מנוגדים.

התרומה של המאמר

מאמר זה נועד לספק ניתוח מקיף של החוק החדש, אך אינו מסתפק בסקירה גרידא של הוראותיו. הוא מבקש לבחון את השפעתו מרחיקת הלכת של החוק על ענפי משפט משיקים, ובכך להדגים את מעמדם של דיני חדלות הפירעון כדין-על במשפט האזרחי-מסחרי. הניתוח ישלב תובנות תיאורטיות, לצד התייחסות לממצאים עובדתיים ופרקטיקות משפטיות, כפי שהתפתחו מאז כניסתו של החוק לתוקף. המאמר יציע מבט ביקורתי על יישום החוק, יצביע על דילמות ופערים שטרם קיבלו מענה מלא, ויציג חזון לעתיד של התחום המשפטי המרתק הזה.

חלק א: עקרונות יסוד ושינוי פרדיגמה

פרק 1: התכלית החדשה של הליך חדלות הפירעון

מפירוק לשיקום

החוק החדש מעצב מחדש את תכליתם של הליכי חדלות פירעון ומעביר את מרכז הכובד מפירוק ומימוש נכסים לשיקום כלכלי. תחת הדין הישן, הגישה הייתה בעיקרה מימושית, כאשר המטרה הראשית הייתה לפרוע לנושים את חובותיהם ככל הניתן באמצעות מכירת נכסי החייב. הליכי פירוק של חברות או פשיטת רגל של יחידים היו בדרך כלל הליכי סיום, שבהם הערך הכלכלי של העסק הפעיל אבד לטובת פירוק חלקיו.

לעומת זאת, החוק החדש מציב את השיקום הכלכלי בראש סדר העדיפויות. הדבר מתבטא לא רק בתפיסה תיאורטית, אלא בכלים מעשיים המאפשרים שיקום של חייבים יחידים באמצעות מתן "הפטר" מחובותיהם, כך שיוכלו לפתוח דף חדש ולהשתלב מחדש במעגל הכלכלי. כלפי תאגידים, החוק מכוון להשגת הסדרי חוב ותוכניות הבראה שיאפשרו לעסק להמשיך לפעול כעסק חי, מה שמניב בדרך כלל ערך גבוה יותר לנושים, לעובדים ולמשק, לעומת פירוק של החברה.

השינוי הזה מהווה מהפך תפיסתי ומציב את דיני חדלות הפירעון ככלי חברתי וכלכלי שמטרתו לא רק לפרוע חובות, אלא גם למנוע קריסה מוחלטת של יחידים ותאגידים.

מבחני חדלות פירעון

בבואו להכריע האם יש להכניס חייב להליך חדלות פירעון, בית המשפט נדרש לבחון את מצבו הכלכלי באמצעות שני מבחנים עיקריים :

• המבחן המאזני: מבחן זה משווה את סך נכסיו של החייב אל מול סך התחייבויותיו. במילים פשוטות, הוא בודק האם החייב שווה יותר ממה שהוא חייב. אם ההתחייבויות עולות על שווי הנכסים, החייב נחשב כחדל פירעון מבחינה מאזנית. זהו מבחן סטטי המתייחס לנקודת זמן מסוימת.
• המבחן התזרימי: מבחן זה בוחן את יכולתו של החייב לעמוד בתשלומים במועד. הוא מתמקד בהיבט הדינמי של ניהול העסק או חייו של היחיד, ואינו דורש בהכרח בדיקה של כלל הנכסים וההתחייבויות. מבחן זה נחשב לאינדיקציה חזקה יותר לצורך בהתערבות משפטית, מכיוון שהוא משקף קושי אקטואלי ומוחשי של החייב לעמוד בהתחייבויותיו. למשל, גם אם סך נכסיו של אדם עולה על חובותיו, אם אין לו מספיק כסף נזיל כדי לשלם לספקיו או להחזיר הלוואה קרובה, הוא נחשב לחדל פירעון תזרימית. החוק החדש מעדיף לעיתים מבחן זה, כיוון שהוא משקף בצורה טובה יותר את האמת הכלכלית של החייב ומקדם את הטיפול בו בעיתוי הנכון.

הבנת קהל הנושים

הליך חדלות פירעון אינו עוסק רק בחייב, אלא בעיקר במערכת היחסים המורכבת שבין החייב לנושיו הרבים. דיני חדלות הפירעון נועדו להתמודד עם התנגשות בין זכויות של בעלי תביעות שונות כלפי החייב, ולקבוע סדר פירעון ברור, שכן לא תמיד יש מספיק נכסים כדי לפרוע לכולם.

מקובל לסווג את הנושים לשלוש קבוצות עיקריות:

• נושים מובטחים: אלו נושים שהחוב כלפיהם מובטח על ידי שעבוד ספציפי על נכס, כגון משכון על רכב או משכנתא על דירה. בנקים הם דוגמה בולטת לנושים מובטחים. עקב השעבוד, לנושים אלה יש בדרך כלל עדיפות על פני נושים אחרים במימוש הנכס הספציפי ששועבד.
• נושים בדין קדימה: נושים אלה, כגון רשויות המס (מע"מ, מס הכנסה), זוכים לעדיפות על פני נושים רגילים בפירעון חובם, גם אם אין להם שעבוד ספציפי. חוק חדלות הפירעון החדש הכניס שינויים גם בסדרי הפירעון והדין קדימה.
• נושים רגילים (לא מובטחים): קבוצה זו כוללת ספקים, עובדים (בגין שכר שלא שולם) ולקוחות. נושים אלה עומדים בסוף שרשרת הפירעון, ורבים מהם אינם מקבלים את מלוא חובם, אם בכלל.

הבנת היררכיה זו והאינטרסים השונים של כל קבוצה חיונית להבנת תהליך השיקום או הפירוק.

פרק 2: בעלי התפקיד ושיקול הדעת השיפוטי – המפתח להצלחת השיקום

תפקידי בעלי התפקיד

בעלי התפקיד בהליכי חדלות פירעון – כגון הנאמן, המפרק או הכונס – ממלאים תפקיד מרכזי ובעל אחריות כפולה. מחד, הם נאמנים של החייב, ומחויבים לפעול להבראתו ולשיקומו. מאידך, הם אמונים על הגנה על הנושים והגדלת מסת הנכסים. עליהם לנווט בין אינטרסים מנוגדים אלה, תוך ניסיון להגשים את תכלית החוק החדש המעדיף שיקום על פני פירוק.

שיקול הדעת השיפוטי

החוק החדש מעניק לבית המשפט סמכויות נרחבות לניהול הליכי חדלות פירעון. כוח זה, הבא על חשבון הגישה הפורמליסטית שאפיינה את הדין הישן, הופך את בית המשפט לשחקן מרכזי ואקטיבי, שלעיתים מכונה "שומר החברה". תפקידו אינו מסתכם באישורים טכניים, אלא כולל איזון עדין של אינטרסים מורכבים ואישור תוכניות שיקום. הוא נדרש להכריע בשאלות מהותיות הנוגעות לגורלו של החייב ושל הנושים.

תובנה מעמיקה – המפגש בין תאוריה לפרקטיקה

ההבניה של החוק החדש, המעניקה לבית המשפט סמכות רחבה וגמישה לניהול הליכי שיקום , פוגשת את הכללים הדיוניים הקבועים בדיני הערעור. דיני הערעור, כפי שהובהר בפסיקה, נוטים שלא להתערב בנקל בהחלטות דיוניות או ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. כלל זה תקף במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לניהול התיק, אופן הבאת הראיות, או שיקולי דעת מקדמיים.

שילוב זה יוצר דינמיקה משפטית מעניינת: הכוח המעשי מושם במידה רבה בידי השופט הדן בתיק חדלות הפירעון עצמו. הוא נדרש להפעלת שיקול דעת שיפוטי רחב, וקבלת החלטות מהירות תוך כדי תנועה, אך החלטותיו תהיינה חסינות יחסית מפני התערבות של ערכאת הערעור, למעט במקרים חריגים. המודל הזה מחייב את השופט להיות בקיא לא רק בדין אלא גם בפרטים העובדתיים של התיק, ולהפעיל שיקול דעת מושכל וזהיר. זוהי התרחקות מהמודל הישן, שבו חקיקה פורמלית נוקשה יותר הכתיבה את מהלך העניינים, והעברה של משקל רב יותר אל מומחיותו וניסיונו של השופט המנהל את ההליך.

החוק החדש לא רק שינה את הכללים, אלא שינה את תפקיד השופט בניהול הליכים כלכליים רחבי היקף. משימת השיקום של חייבים ותאגידים דורשת גישה מעשית וניהולית יותר, והכלים החדשים מעניקים לבית המשפט את הגמישות הנדרשת כדי למלא תפקיד זה בצורה יעילה יותר.

חלק ב: חדלות פירעון של תאגידים וחיבור לדיני חברות

פרק 3: הרמת מסך ואחריות נושאי משרה – הגבול בין החברה ליחיד

הרמת מסך ככלי

אחד מעקרונות היסוד בדיני חברות הוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מעבר לבעלי מניותיה. עיקרון זה, המעניק לבעלי המניות אחריות מוגבלת לחובות החברה, נועד לעודד יזמות ונטילת סיכונים עסקיים. אולם, במקרים מסוימים, במיוחד כאשר חברה נקלעת לחדלות פירעון, החוק מאפשר לבית המשפט "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. המטרה היא למנוע ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, למשל במצבים של הברחת נכסים או הונאת נושים. הליכי חדלות פירעון הם הטריגר המרכזי שבו נושים מנסים להוכיח כי האישיות המשפטית של החברה אינה אלא "קליפה ריקה", שכן אין הפרדה כלכלית מהותית בינה לבין בעליה.

אחריות נושאי משרה

נושאי משרה בחברה (דירקטורים ומנהלים) חבים חובת זהירות וחובת אמונים כלפי החברה. חובות אלה מחייבות אותם לפעול לטובת החברה ולמקסם את רווחיה לטובת בעלי המניות. אולם, כאשר חברה מתקרבת לחדלות פירעון, חל שינוי מהותי בתכלית ההחלטות העסקיות. מצב זה, המכונה לעיתים "אזור הדמדומים" (Twilight Zone), מחייב את נושאי המשרה להטות את שיקול דעתם לטובת הנושים ולא רק לטובת בעלי המניות. הפסיקה הכירה בכך שבתקופה זו, אינטרס הנושים גובר, ועל נושאי המשרה לפעול בזהירות יתרה כדי למנוע החמרה של מצב החברה והגדלת חובותיה. הפרה של חובות אלה עלולה להטיל על נושאי המשרה אחריות אישית, ללא קשר לשאלת הרמת המסך.

תובנה מעמיקה – טשטוש הגבולות בין יחיד לתאגיד

אחת ההשלכות המעשיות והעמוקות של התפתחות זו היא טשטוש הגבולות בין חדלות פירעון של חברה פרטית לבין חדלות פירעון אישית של בעליה. הדבר מתרחש במיוחד בעסקים קטנים ובינוניים, שהם עמוד השדרה של המשק. בעלי עסקים אלה, בהיותם מוגדרים כיזמים, פונים בדרך כלל לבנקים כדי לקבל אשראי. כדי להפחית את הסיכון של הבנק, נדרשים בעלי העסקים לעיתים קרובות להעניק ערבויות אישיות לחובות החברה.

כתוצאה מכך, כאשר החברה נכשלת ומתחילה בהליכי חדלות פירעון, הבנק יפנה כדי לממש את הערבות האישית של היזם, ובכך חוב החברה הופך לחוב אישי. בנוסף, נושים לא-רצוניים כמו רשויות המס, אשר עשויים להיות חשופים לפעילות מפוקפקת, יכולים לנסות לייחס את חובות החברה לבעלים באמצעות הרמת מסך. מצב זה מרוקן מתוכן את מודל ה"אחריות מוגבלת", שאמור היה להגן על היזמים , והופך את כישלון החברה לכישלון כלכלי אישי.

המגמה הזו מעוררת ספקות לגבי יכולת החוק החדש להגשים את תכליתו המרכזית: לאפשר ליזמים לפתוח "דף חדש". אם כישלון עסקי יביא בהכרח לחדלות פירעון אישית ולפגיעה קשה בנכסיו של היזם (כגון דירת המגורים), הדבר עלול להרתיע יזמים פוטנציאליים מלקחת סיכונים עסקיים הכרחיים לצמיחה כלכלית. בכך, המערכת המשפטית עלולה לפגוע בעצמה, שכן היא מונעת התנהגות כלכלית רצויה, ויוצרת מנגנון שבפועל אינו מאפשר התחלה מחודשת.

חלק ג: חדלות פירעון של יחידים והקשר לדין הציבורי-חברתי

פרק 4: הגנה על דיור החייב – בין קניין לכבוד האדם

הגנת דיור חלוף

אחד הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר בדיני חדלות פירעון הוא מימוש משכנתא על דירת מגורים של חייב. הדין הישראלי, המורכב ממספר חוקים, מציע מספר מנגנוני הגנה במקרים אלה. דיני חדלות פירעון, בדומה לחוק ההוצאה לפועל (המשיק אליהם), מכירים בחשיבותו של דיור חלוף. פינוי מדירת מגורים, במיוחד כאשר מדובר בדירתו היחידה של החייב, נחשב לאירוע בעל "השלכות חברתיות טרגיות" הפוגעות בזכות החוקתית לדיור ולכבוד האדם.

בתי המשפט מכירים ברגישות הרבה של המצב ונוטים להיעתר לבקשות לעיכוב פינוי מדירות מגורים, במיוחד כאשר מדובר בילדים קטינים, תוך ניסיון לאזן בין זכויותיו הקנייניות של הנושה לבין זכותו של החייב לקורת גג. במסגרת האיזון, בתי המשפט בוחנים האם החייב יכול להשיג דיור חלוף סביר אחר, ואף קובעים לעיתים מנגנונים של סעד מן הצדק כדי לאפשר לחייב תקופת התארגנות.

סעד מן הצדק

"סעד מן הצדק" הוא מנגנון משפטי גמיש, המאפשר לבתי המשפט להקל על חייבים בהליכי חדלות פירעון על מנת למנוע תוצאות קשות וחריגות. במקרים של פינוי מדירת מגורים, בית המשפט ייטה לבחון את נסיבותיו האישיות של החייב, כגון יכולתו הכלכלית לגייס כספים, תום ליבו וכן את הסיכויים שיצליח לשקם את מצבו [בן-אוליאל, חיים, דיני בנקאות – חלק כללי (כרך א, מהד' 2, 2021), עמ' 190(5)]. הפסיקה מכירה בכך שפינוי אדם מביתו הוא צעד קיצוני, ובית המשפט נדרש לשקול את כלל השיקולים, לרבות ההשלכות החברתיות, לפני מתן צו פינוי [בן-אוליאל, חיים, דיני בנקאות – חלק כללי (כרך א, מהד' 2, 2021), עמ' 190(31), 306(7)].

לעניין ההגנות הקיימות על דירת מגורים, ראו הגנות על דירת מגורים בהליכי חדלות פירעון בישראל: ניתוח מקיף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018

תובנה מעמיקה – המתח שבין שיקום חברתי ליעילות כלכלית

הגישה החדשה בדיני חדלות פירעון שמה דגש על שיקומו של החייב היחיד, במטרה להחזירו למעגל היצרני והכלכלי. גישה זו עומדת במתח מול הזכות הקניינית של הנושים, המובטחת בדרך כלל על ידי שעבוד כגון משכנתא. חוק ההוצאה לפועל, אשר משיק לחוק חדלות הפירעון, מעניק לנושה מובטח (למשל, בנק שהעניק משכנתא) את הזכות לממש את השעבוד כדי להיפרע את חובו.

המתח הזה מביא אותנו למצב שבו העדפה מוחלטת של זכות הדיור של החייב עלולה להעלות את הסיכון עבור הבנקים והמלווים. במצב כזה, כדי לפצות על הסיכון המוגבר, בנקים עשויים להעלות את הריבית או להחמיר את תנאי האשראי, מה שיוביל לעלויות גבוהות יותר עבור הציבור הרחב. מאידך, העדפה מוחלטת של זכויות הקניין של הנושה יכולה להוביל ל"תוצאות חברתיות טרגיות" ולהותיר משפחות ללא קורת גג.

הפתרון לאיזון עדין זה אינו נעוץ בקביעת כלל נוקשה, אלא בהפעלת שיקול דעת שיפוטי גמיש ומותאם אישית. בית המשפט נדרש לשמש כפוסק חברתי, ולא רק משפטי, תוך בחינה של תום ליבו של החייב, יכולתו להשיג דיור חלוף וכן את הנזק שייגרם לנושים מהעיכוב. תפקיד זה מחייב רגישות יתרה מצד המערכת המשפטית, וכלים דיוניים גמישים כדי לקבל החלטות מושכלות, מודעות ומיטיבות.

פרק 5: חדלות פירעון ודיני מסים – נטל ההוכחה ותפקיד הרשויות

חובות מס כעילה לחדלות פירעון

רשויות המסים, כגון מע"מ ומס הכנסה, מהוות נושה חזק בהליכי חדלות פירעון. הן נהנות ממעמד של נושים בדין קדימה, והן יכולות להגיש בקשה לפתיחת הליכים נגד חייב פרטי או תאגיד שאינו פורע את חובותיו. רשות המסים מצוידת בסמכויות חקירה ואכיפה נרחבות, המאפשרות לה להוציא שומות מס גם במצבים שבהם החייב אינו מנהל ספרים כנדרש או שהספרים נפסלו מסיבה כלשהי.

נטל ההוכחה ותחולת חזקות

בדיני מסים, לנטל ההוכחה ולחזקות המשפטיות יש חשיבות מכרעת. ככלל, מי שמערער על שומה מוטלת עליו חובת הראיה. אולם, במקרים שבהם רשות המסים מוצאת ליקויים מהותיים בניהול ספרי החשבונות של חייב, או שהיא פוסלת אותם, נטל ההוכחה מתהפך. במצב כזה, רשות המסים רשאית להוציא שומה "לפי מיטב השפיטה" שלה, והחייב הוא שצריך להוכיח שהשומה שגויה. זהו כלי אכיפה חזק ביותר בידי הרשות להתמודד עם חייבים המעורבים בפעילות לא חוקית או שאינם מנהלים את עסקיהם בשקיפות.

תובנה מעמיקה – כוחו של "האח הגדול" והשלכותיו על החייב

התפתחות טכנולוגית משמעותית בשנים האחרונות, כגון דיווחים מקוונים לרשויות המס, משנה את מאזן הכוחות בין הרשות לחייב. באמצעות מערכות דיווח אלו, המידע על עסקאות זורם לרשות באופן מדויק ובזמן אמת. מחד, יכולת האכיפה של הרשות משתפרת פלאים, והיא יכולה לזהות בעיות באופן מיידי, מה שמפחית את הצורך בהליכים חקירתיים יקרים. מאידך, דינמיקה זו מטילה על הרשות חובה אקטיבית יותר לבדוק את הנתונים ולפעול בזמן אמת, ולא להמתין שנים ארוכות כדי להוציא שומה חדשה.

במצב כזה, יכולת הטיעון של החייב משתנה. אם הרשות לא הודיעה לחייב על בעיה לכאורה בזמן אמת, כאשר המידע כבר היה בידיה, החייב יוכל לטעון כלפי הרשות כי נהגה בחוסר תום לב, ועל כן יש מקום לשקול מחדש את הטלת השומה. על בסיס זה, השינוי הטכנולוגי יוצר סיטואציה חדשה, שבה מחד, החייב נתון תחת פיקוח הדוק יותר מאי פעם (מה שעלול להיתפס כפגיעה בזכות הקניין), ומאידך, הרשות מחוייבת לסטנדרט גבוה יותר של פעולה בזמן אמת ובתום לב. האיזון החדש שנוצר מחייב את בתי המשפט ואת הצדדים לפתח דוקטרינות משפטיות חדשות כדי להתמודד עם מציאות זו.

חלק ד: הקשרים וסוגיות משיקות – הפן הדיוני, החוזי והקנייני

פרק 6: חדלות פירעון והדין האזרחי-מסחרי

חוזים נמשכים

דיני חדלות פירעון משפיעים באופן דרמטי על היחסים החוזיים של החייב. חוזים "נמשכים", שהם חוזים שבהם שני הצדדים עדיין נדרשים למלא את התחייבויותיהם (כגון חוזי שכירות, חוזי אספקה מתמשכים וכיוצא בזה) נמצאים בלב ההליך. על פי הדין הישן, תניות מסוג ipso facto (מעצם העובדה) שהתנו את ביטול החוזה בכניסתו של אחד הצדדים לחדלות פירעון היו מקובלות.

החוק החדש, שמטרתו שיקום, שינה גישה זו מן היסוד. הוא שולל את תוקפן של תניות אלה, ומעניק לבעל התפקיד את הסמכות להחליט אילו חוזים להמשיך לקיים ואילו לבטל. הדבר מאפשר לשמר התקשרויות חוזיות רווחיות, שהן חיוניות להבראת החברה, גם אם הצד שכנגד מעדיף לנתק את הקשר החוזי. במקרים של הפרה מצד החייב לפני כניסתו להליך, הצד הנפגע זכאי לפיצוי כספי, אך יפסיד את זכותו לבטל את החוזה, ויעמוד בתור עם יתר הנושים.

דיני בנקאות

הבנקים הם שחקנים מרכזיים בדיני חדלות פירעון, בעיקר כנושים מובטחים. בהקשר של חדלות פירעון, בתי המשפט נדרשים לאזן בין זכויותיו של הבנק לבין הצורך להגן על החייב. למשל, בבואו של בנק לשנות או לבטל מסגרת אשראי, הוא מחויב לתת לחייב הודעה מוקדמת ב"זמן סביר", כדי לאפשר לחייב תקופת התארגנות. חובה זו נובעת מעקרון תום הלב.

דיני שטרות

לשטרות (כגון שיקים) יש תפקיד חשוב בהליכי חדלות פירעון כראיה לקיומו של חוב. כאשר חייב מעביר שטר כביטחון לחוב, ואינו פורע אותו, עצם מסירת השטר לחייב עם פקיעת החוב מהווה "ראיה המדברת בקול" לכך שהמסמך פקע. הליכי חדלות פירעון מציגים בפני נושים המחזיקים בשטרות שאלה של נטל הוכחה. בעל השטר הוא בדרך כלל ה"אוחז כשורה" בו, אך נטל ההוכחה, שהשטר ניתן בעבור תמורה, מוטל עליו.

דיני קניין רוחני

נכסי קניין רוחני, כגון זכויות יוצרים, פטנטים, וסימני מסחר, מהווים חלק ממסת הנכסים של החייב. בהליכי חדלות פירעון, בעלי התפקיד יכולים לממש נכסים אלה כדי להיפרע את חובות הנושים. סוגיות של העברת זכויות יוצרים, מתן רישיונות שימוש בהן, והגבלות על העברת הרישיון, הופכות להיות רלוונטיות ביותר.

תובנה מעמיקה – השפעת הליכי חדלות פירעון על זכויות קנייניות

דיני חדלות פירעון הם למעשה דיני-על המבטלים ומסייגים ענפי משפט אחרים. זכויות קנייניות וחוזיות שהוקנו כדין, כגון תניות חוזיות שנועדו להגן על צדדים מפני חדלות פירעון של שותפיהם העסקיים, נדחות למען תכלית השיקום של החייב. כך, תניות ipso facto המאפשרות ביטול אוטומטי של חוזים בוטלו על ידי המחוקק , וזכויותיו של נושה מובטח עלולות להיפגע למען שיקום החייב. גם נכסי קניין רוחני, שאף הם קניינו של החייב, מוערכים וממומשים במסגרת ההליך.

הדבר מדגיש את כוחו של המחוקק להתערב במערכת המשפט הפרטי לטובת מטרות ציבוריות וכלכליות רחבות. השאלה שמתעוררת היא האם התערבות זו אכן משיגה את מטרותיה, או שהיא עלולה לפגוע ביציבות המשפטית ובשוק האשראי, וליצור מצב שבו מלווים מראש דורשים עלויות גבוהות יותר כדי לפצות על סיכון מוגבר.

פרק 7: חדלות פירעון ודיני ראיות, תובענות וערעור

דיני ראיות בחדלות פירעון

דיני הראיות משמשים כלי מרכזי בהליכי חדלות פירעון. נטל ההוכחה, חזקות משפטיות וסוגיות של קבילות ראיות משחקות תפקיד מרכזי בייעול ההליכים ובהשגת תוצאות צודקות. חזקה היא כלל משפטי המאפשר העברת נטל הראיה מצד אחד למשנהו, ובכך מקצר ומפשט את ההליך. לדוגמה, במחלוקות מס, נטל הראיה הוא בדרך כלל על החייב, אך הוא יכול לעבור לרשות המס במקרים מסוימים.

הקשר לתובענות ייצוגיות

דיני חדלות פירעון והליכי תובענות ייצוגיות הם שני כלים משפטיים רבי עוצמה, ונקודת הממשק ביניהם מורכבת. תובענה ייצוגית יכולה להיות מוגשת נגד חברה חדלת פירעון, והיא עלולה להשפיע באופן דרמטי על הסדר החוב או תוכנית השיקום. הפסיקה נדרשה לשאלות מורכבות, כגון האם תובענה ייצוגית יכולה להקנות סמכות לבית המשפט לדון בטענות שאינן בסמכותו הרגילה (למשל, תניות מקפחות בחוזים אחידים, הנושאות בדרך כלל לסמכותו של בית הדין לחוזים אחידים), והאם ניתן לוותר על הליכי מיצוי קודמים, כפי שנדרש לעיתים בדיני מסים. הפסיקה קבעה שתובענה ייצוגית היא "כלי דיוני לאיחוד של תביעות רבות", ואין בכוחה לשנות כללי יסוד מהותיים.

הליכי ערעור

אחד המאפיינים הבולטים של הליכי חדלות פירעון, במיוחד לאור החוק החדש, הוא ריכוז סמכויות בידי הערכאה הדיונית. לדיני הערעור יש תפקיד חשוב בשמירה על אחידות ההלכה המשפטית וביקורת על החלטות הערכאה הראשונה. אולם, דיני הערעור מכירים בכך שבית המשפט שלערעור לא יתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, במיוחד כאשר הם מבוססים על התרשמות מעדים. כלל זה תקף גם להחלטות ביניים שניתנות במהלך ההליך, והתערבות בהן תתרחש רק במקרים חריגים במיוחד. כתוצאה מכך, החלטותיו של השופט המנהל את הליך חדלות הפירעון זוכות למעמד חזק במיוחד, מה שמחזק עוד יותר את תפקידו ואחריותו.

חלק ד: סיכום, ביקורת ומבט לעתיד

פרק 8: ביקורת והערכה של החוק החדש

האם החוק השיג את מטרותיו?

החוק החדש, במיוחד במטרותיו המוצהרות של שיקום כלכלי וייעול הליכים, מהווה צעד גדול קדימה לעומת הדין הישן. הוא מציע פתרונות מודרניים למצבים כלכליים מורכבים, ומעניק לבעלי תפקיד ולבתי המשפט כלים טובים יותר לניהול המשבר. אולם, כפי שראינו, יישום החוק בפרקטיקה מעורר שאלות רבות וחושף פערים ודילמות שטרם קיבלו מענה מלא; בשל גילו הצעיר של החוק, טרם נידונו על ידי בית המשפט העליון רוב הסוגיות המהותיות העולות מיישומו הפרקטי של החוק כלפי יחידים ותאגידים, וקיימות סוגיות משמעותיות אשר נשארו נכון למועד זה, ללא הכרעה.

דילמות ופערים

• שוק האשראי: התערבות החוק בזכויות קניין וחוזים, כמו למשל ביטול תניות ipso facto, נועדה לשרת את תכלית השיקום. עם זאת, קיים חשש כי על ידי פגיעה בזכויות של נושים מובטחים, החוק עלול להעלות את הסיכון עבור מלווים, וכתוצאה מכך להביא לעליית מחיר האשראי או להקשחת תנאיו, מה שעלול לפגוע במיוחד בעסקים קטנים.
• הגנות על דיור: הניסיון לאזן בין הגנה על דיור החייב לבין זכויות הנושים הוא ראוי, אך המצב המשפטי עדיין לא מספק פתרון ברור, וההכרעה נותרת לשיקול דעתו של בית המשפט.
• אחריות מוגבלת: מודל הערבויות האישיות והרמת המסך מרוקן בפועל מתוכן את עקרון האחריות המוגבלת, מה שעלול להרתיע יזמים ולפגוע בתכלית החוק לאפשר פתיחת "דף חדש".

תובנה מעמיקה – "מפגעים קוגניטיביים" וקבלת החלטות שיפוטית

הליכי ערעור מבוססים על ההנחה כי בתי המשפט צריכים לשמור על הגיון, להימנע מטעויות ולבסס את החלטותיהם על ראיות. דרישת הדין לניסוחים ברורים (בחוזים למשל) ונטל הוכחה מוגדר מראש, נועדו למנוע עיוותים וטעויות. חוק חדלות הפירעון, המעניק לשופטים שיקול דעת נרחב, תלוי באופן מובהק ביכולתם של השופטים לקבל החלטות מושכלות ומקצועיות, תוך הימנעות מ"הטיות קוגניטיביות".

מודל חדש זה מחייב השקעה ניכרת בהכשרת השופטים ובפיתוח כלים דיוניים שיסייעו להם להתמודד עם מורכבות ההליכים והאינטרסים המנוגדים. זהו לא רק שינוי בחוק, אלא שינוי עמוק בתפקיד השופט, שהופך ממכריע משפטי בלבד למנהל אקטיבי של הליכים כלכליים. על המערכת המשפטית כולה להפנים את השינוי ולדאוג שיהיו לה את הכלים המתאימים כדי להגשים את תכליתו.

פרק 9: מסקנות והמלצות

החוק החדש הוא אבן דרך חשובה בדין הישראלי, המבטא מעבר מגישה פורמליסטית ומיושנת לגישה מודרנית ושיקומית. הוא מציג תכלית חדשה, ומספק כלים יעילים יותר להתמודדות עם משברים כלכליים. יחד עם זאת, יישום החוק בשנים הראשונות מעלה שאלות מורכבות וחושף פערים, במיוחד בהשפעתו על דינים משיקים כמו דיני חברות, בנקאות, מסים וקניין.

המלצות לקהילות שונות:

• לשופטים ולמערכת המשפט: יש להמשיך ולפתח את שיקול הדעת השיפוטי הנדרש, תוך העמקת המומחיות הכלכלית-עסקית בניהול הליכים מורכבים אלה. עליהם לשמש כמאזני אינטרסים עדינים, ולתת משקל לתוצאות החברתיות של החלטותיהם.
• למחוקק: יש לבחון מחדש את השפעות החוק, במיוחד על שוק האשראי ועל מודל האחריות המוגבלת, ולשקול תיקוני חקיקה שיפחיתו את חוסר הוודאות ויגנו באופן ממשי על יזמים הוגנים.
• לעורכי דין: עליהם לפתח מומחיות לא רק בדיני חדלות פירעון, אלא גם בענפי המשפט המשיקים, כדי להבין את מלוא ההשלכות של ההליך על לקוחותיהם.
• לציבור הרחב: יש להכיר בכך שחדלות פירעון היא חלק בלתי נפרד מהסיכון העסקי, ולכן יש לנקוט משנה זהירות במתן ערבויות אישיות ובניהול התחייבויות פיננסיות.

מבט לעתיד:

העתיד של דיני חדלות הפירעון בישראל יהיה מעוצב לא רק על ידי החוק, אלא גם על ידי ההתפתחויות הטכנולוגיות (כמו דיווחים מקוונים) והדינמיקה הכלכלית המשתנה. על מנת להבטיח את הצלחת החוק, יש צורך בפיתוח כלים דיוניים שיסייעו ביישומו, והכרה בכך שהשופטים הם כיום המנוע העיקרי להגשמת תכליותיו הנעלות של החוק.

טבלאות חיוניות למאמר

טבלה 1: השוואת החוק הישן לחוק החדש

פרמטר השוואה	הדין הישן (פקודת פשיטת הרגל/פקודת החברות)	החוק החדש (חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018)
תכלית ההליך	מימוש נכסים ופירוק החייב	שיקום כלכלי של היחיד והתאגיד, הגדלת שיעור החובות הנגבים, וייעול הליכים
מבחני חדלות פירעון	בעיקר המבחן המאזני (שווי נכסים מול התחייבויות)	דגש על המבחן התזרימי (יכולת תשלום במועד) כאינדיקציה מובהקת לצורך בהתערבות
מעמד בעלי תפקיד	תפקיד שמרני יותר, ממוקד בכינוס ומימוש נכסים	תפקיד אקטיבי יותר, מוכוון שיקום, עם אחריות כפולה לחייב ולנושים
הגנות על דיור החייב	הגנות נקודתיות ולא אחידות בפסיקה ובחקיקה המשיקה	מנגנונים מפורטים של דיור חלוף וסעד מן הצדק, תוך מתן דגש על זכות חוקתית לדיור [, עמ' 641, 653, , עמ' 190(15)]

 

טבלה 2: סוגי נושים וסדרי פירעון

סוג הנושה	הגדרה	סדר קדימות בפירעון
נושים מובטחים	גופים שהלוו כסף וקיבלו שעבוד על נכס ספציפי של החייב (למשל, משכנתא על דירה או משכון על רכב).	בדרך כלל בעלי עדיפות במימוש הנכס ששועבד להם.
נושים בדין קדימה	נושים שהחוק מקנה להם עדיפות מיוחדת על פני הנושים הרגילים, גם אם אין להם שעבוד. הדוגמה המובהקת היא רשויות המסים (מע"מ, מס הכנסה), אך גם שכר עבודה של עובדים.	באים לפני הנושים הרגילים, אך אחרי הנושים המובטחים, למעט מקרים חריגים הקבועים בחוק.
נושים רגילים (לא מובטחים)	כל יתר הנושים שהחייב חב להם כספים, כגון ספקים, לקוחות, או בעלי אגרות חוב ללא שעבוד.	עומדים בסוף שרשרת הפירעון ונפרעים מהיתרה שנותרה, אם בכלל, באופן יחסי.

 

טבלה 3: דיני חדלות פירעון והדין המשיק

ענף משפט משיק	סוגיה מרכזית	השפעה על הליך חדלות הפירעון
דיני חברות	הרמת מסך ואחריות נושאי משרה	חדלות פירעון מהווה טריגר לבחינת הרמת מסך ומימוש אחריות אישית של בעלי השליטה ונושאי המשרה.
דיני בנקאות	מתן אשראי, ביטול מסגרות אשראי וזכות קיזוז	החוק מתערב ביחסי בנק-לקוח, ומחייב את הבנק לנהוג בתום לב ובמתן הודעה סבירה, גם במצבים של חדלות פירעון. זכות הקיזוז של הבנק מוגבלת.
דיני ראיות	נטל הוכחה וחזקות	החוק החדש עושה שימוש בחזקות משפטיות כדי לייעל את ההליכים, ובכך משנה את נטל ההוכחה במחלוקות שונות, לרבות בנושאי מס.
דיני קניין רוחני	העברת זכויות יוצרים ורישיונות שימוש	נכסי קניין רוחני של החייב נכללים במסת הנכסים הניתנת למימוש, מה שעלול להשפיע על תוקפם של חוזי רישוי קיימים.
דיני חוזים	חוזים נמשכים ותניות מפסיקות (ipso facto)	החוק מבטל למעשה תניות בחוזים המאפשרות ביטול אוטומטי של החוזה עקב כניסה לחדלות פירעון, ובכך מחזק את תכלית השיקום של החייב.
דיני תובענות ייצוגיות	סמכות דיונית ומיצוי הליכים	הליכי חדלות פירעון משפיעים על ניהול תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד החייב, ויוצרים מתח בין יעילות הדיון לבין מיצוי זכויות קבוצת התובעים.
דיני ערעור	ביקורת ערעורית על החלטות	התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית (המנהלת את הליך חדלות הפירעון) היא מצומצמת, ובכך מועצמת סמכותו של השופט המנהל את התיק.