מדריך מקיף לחייבים בהליכי הוצאה לפועל בישראל

מבוא: מערכת ההוצאה לפועל והמסגרת המשפטית

מערכת ההוצאה לפועל בישראל היא מנגנון אכיפת פסקי דין והגבייה החוקית של חובות. מטרתה לאפשר לזוכים (נושים שקיבלו פסק דין לטובתם או שמחזיקים במסמך כספי בר-ביצוע) לגבות את חובם במהירות וביעילות, תוך איזון עם זכויות החייב והגנה על כבודו. חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") מסמיך את רשמי ההוצאה לפועל לנקוט מגוון הליכי גבייה נגד חייבים, אך קובע גם סייגים ובלמים כדי להבטיח שהליכי הגבייה ייעשו באופן מידתי וסביר. למעשה, חוק ההוצאה לפועל הוא אחד החוקים בעל ההשקה הרבה ביותר עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאחר שרבים מהליכי הגבייה פוגעים בזכויות יסוד כגון חופש התנועה,Privacy? (אולי "privacy" – נוודא בהמשך) והקניין, וחייבים להתפרש באופן התואם את עקרונות החוקתי.

במערכת ההוצאה לפועל פועל רשם ההוצאה לפועל – הגורם השיפוטי המוסמך (בדרגת רשם בית משפט השלום) – המוסמך לדון בבקשות הזוכים ובטענות חייבים, לתת צווים והחלטות, ולהפעיל את סמכויות האכיפה השונות. רשמי ההוצאה לפועל כפופים לביקורת בתי המשפט (ערעור וערר) אך נהנים משיקול דעת רחב במסגרת החוק. לצד הרשם פועלת לשכת ההוצאה לפועל שבה מנהל לשכת ההוצאה לפועל וצוותו מבצעים בפועל את ההליכים לפי החלטות הרשם (לדוגמה: ביצוע עיקולים, מסירות וכד').

סוגי תיקי הוצאה לפועל

בישראל קיימים מספר סוגי תיקים בהוצאה לפועל, בהתאם לסוג המסמך שעל בסיסו נפתח התיק:

• תיקי ביצוע פסק דין: התיקים הנפוצים הם לביצוע פסקי דין כספיים של בתי משפט. לאחר שקיבל זוכה פסק דין כספי לטובתו, הוא רשאי לפתוח תיק הוצאה לפועל לביצועו. פתיחת תיק כזו אפשרית בדרך כלל לאחר שחלף המועד לקיום פסק הדין מרצון, או מיד עם המצאת פסק הדין לחייב. פסק הדין מהווה בסיס ישיר לגבייה, והרשם מוסמך לאכוף את חיוביו הכספיים של החייב באמצעות ההליכים שיוסברו להלן. גם פסקי דין אחרים (כגון פסק דין למזונות, פסק דין לפינוי מושכר, או חיוב בעשיית מעשה) ניתנים לביצוע בהוצאה לפועל, לעיתים במסלולים ייעודיים או בהתאמות (למשל: פסק דין למזונות – ראו להלן בנפרד; פינוי מקרקעין – במסלול של "ביצוע בעין").
• תיקי שטרות (שיקים ושטרי חוב): חוק ההוצאה לפועל מאפשר לזוכה המחזיק בשטר (כגון המחאה שלא כובדה או שטר חוב) לפנות ישירות להוצאה לפועל לביצועו, בלי צורך בהגשת תביעה בבית משפט מראש. במקרה כזה השטר משמש כמו "פסק דין" לטובת הזוכה. עם פתיחת התיק נשלחת לחייב אזהרה (התראה) המודיעה כי עומדת נגדו בקשת ביצוע שטר, וניתנת לו תקופה ( 30 ימים) להגיש התנגדות לביצוע השטר. אם החייב סבור שאין לחייבו לפי השטר (לדוגמה בשל זיוף, כשלון תמורה, תשלום שכבר בוצע, גניבה של השטר וכד'), באפשרותו להגיש התנגדות מנומקת. הגשת התנגדות מעבירה את הדיון לכותלי בית המשפט, ושם תוכרע המחלוקת כאילו הייתה תביעה בסדר דין אזרחי מהיר (התביעה מוכתרת באותיות ת"ט). אם לא מוגשת התנגדות במועד או שהיא נדחית, ממשיך התיק בהוצאה לפועל כרגיל והחוב נגבה כאילו היה פסוק בפסק דין. תיק שטר שלא הוגשה בו התנגדות במועד ייחשב כמבוצע כדין, והחייב לא יוכל לטעון בערכאות כי לא הייתה לו הזדמנות להשמיע הגנתו; בנקודה זאת חשוב לציין כי גם אם חלף מניין הימים שנקבע באזהרה, ניתן להגיש בקשת התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל – אליה יש לצרף בקשה למתן ארכה להגשת התנגדות, שתי בקשות אלה תוגשנה לבית המשפט אשר יחליט אם לתת ארכה ובמידה שכן יתקיים הליך אזרחי הדן בהתנגדות – חרף האיחור (יש להראות סיבה מוצדקת אשר גרמה לאיחור או עיכוב בהגשת ההתנגדות במועד).
• תיקי תביעה על סכום קצוב: מסלול מיוחד שנקבע בחוק (בעקבות "חוק לצמצום ההליכים המשפטיים" ותיקון 29 לחוק בשנת 2008) המאפשר לזוכים לגבות חובות כספיים מסוימים גם ללא פסק דין, בדומה לתיקי שטרות. מדובר בחובות חוזיים או חוקיים בסכומים קצובים (כגון חוב ארנונה, דמי ועד בית, דמי מנוי, חשבונית שלא שולמה או כל חוב שיש בגינו ראשית ראייה בכתב {הוכחה אותנטית לקיומו של החוב}) עד תקרה מסוימת (כ – 75,000 שקלים). הזוכה רשאי לפתוח ישירות תיק הוצאה לפועל לביצוע "תביעה על סכום קצוב" לאחר משלוח מכתב התראה לחייב, אשר נותנת לחייב הזדמנות כנה לשלם את החוב לפני פתיחת התיק או לשלוח את תגובתו וטענותיו לגבי החובה. גם כאן, לאחר שליחת ההתראה וכאשר חלף המועד הנקוב בה (30 ימים) ולאחר שפתח החייב את התיק והופקה אזהרה, לחייב יש זכות להגיש התנגדות בתוך 30 יום ולקבל את יומו בבית המשפט. אי הגשת התנגדות הופכת את החוב לברי-ביצוע בהוצאה לפועל כפס"ד לכל דבר. למעשה, מסלול זה דומה מאוד לתיק שטר: הוא חוסך לזוכה הגשת תביעה רגילה מראש, אך מאפשר לחייב לבלום את ההליך ולהעבירו לבית משפט אם יש לו הגנה לכאורה.
• תיקי מזונות: פסקי דין למזונות (דמי מזונות לבן/בת זוג או ילדים) הם מקרה מיוחד בהוצאה לפועל. לזוכים במזונות עומדים מסלולי גבייה ייעודיים, לרבות מסלול "מזונות" המקוצר ברשות האכיפה והגבייה. בנוסף, חלק מהסמכויות נגד חייבי מזונות שונות: למשל, ניתן להוציא נגד חייב מזונות צו מאסר (ראו בהמשך) חריף יותר מאשר כנגד חייב רגיל, והגבלות שונות מוטלות כמעט אוטומטית. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי שנושא בתשלום המזונות (כאשר הזוכה זכאית לכך) רשאי הוא עצמו לפתוח תיקים נגד החייב לגביית כספי המזונות ששילם למי שזכאי למזונות ומכורך חוק הביטוח הלאומי, קיימת למוסד הביטוח הלאומי זכות שיבוב (לגבות את החוב מהחייב במזונות, אשר לא שילם ובמקומו שילם המוסד לביטוח לאומי).
• תיקי הוצאה לפועל לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי: במסגרת הרפורמה בחדלות פירעון (חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018), קיימים הליכים מיוחדים לחייבים בעלי חובות בסכום נמוך יחסית. יחיד שחובותיו אינם עולים על סף סכום מסוים (כ-150,000 ₪ בעת חקיקת החוק, כיום מדובר על סך מקסימילי של כ – 172 אלף שקלים) יכול לפנות בבקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. במסלול זה, הרשם בהוצאה לפועל מתפקד כדיין חדלות פירעון: יתרון משמעותי אשר גלום בהליך חדלות פירעון בלשכת ההוצאה לפועל הוא העובדה שבטרם מתן צו לפתיחת הליכים (כלומר בטרם כניסה להליך חדלות פירעון), מורה רשם ההוצאה לפועל לחייב להגיש הצעת הסדר, לאחריה נקבעת ישיבה עם נציג הרשם, בה דנים באופן פרטני בהצעה שהציע החייב והאם ניתן לשפרה – לעיתים כאשר הצעת החייב היא טובה עבור הנושים (בהינתן נסיבותיו של החייב), מתקיימת אסיפת נושים בפני רשם ההוצאה לפועל, אשר בה מבקשים לאשר את הצעת ההסדר; הצלחה בהליך זה יכולה למנוע כניסה להליך חדלות פירעון והגעה להסדר תשלומים נוח של החייב לנושיו. במידה שלא הצליח הליך ההסדר, רשאי רשם ההוצאה לפועל לתת צו לפתיחת הליכים לחייב, לקבוע לו תוכנית לשיקום כלכלי ופריסת חובות, ובסוף ההליך – להעניק לחייב הפטר (מחיקת חובות שנותרו). פתיחה במסלול חדלות פירעון מעכבת את כל הליכי ההוצאה לפועל הרגילים נגד החייב ובסופו של דבר עשויה להביא למחיקת חובותיו (פרט לחובות שהחוק מחריג {סעיף 175 לחוק חדלות פירעון}, כמו קנסות ומזונות). ראוי לציין שהחל מכניסת החוק לתוקף (ספטמבר 2019) בוטלה למעשה ההכרזה על "חייב מוגבל באמצעים" במסגרת ההוצאה לפועל, ובמקום זאת עודדו חייבים שאינם יכולים לפרוע חובותיהם בפרקי הזמן הקבועים לפנות למסלול חדלות פירעון זה. על כך נפרט בהמשך.

סיכום ביניים: כאשר נפתח תיק בהוצאה לפועל נגד חייב – בין אם על סמך פסק דין, שטר, תביעה קצובה או בהמשך להליכי חדלות פירעון – נשלחת לחייב אזהרה רשמית מלשכת ההוצאה לפועל. האזהרה מפרטת את פרטי התיק, סכום החוב, ושבעתיד ניתן יהיה לנקוט נגדו הליכים מגוונים אם לא יסולק החוב. בפני החייב ניצבת לרוב תקופת זמן קצרה (לרוב 20 יום בפסק דין, 30 יום בשטר/תביעה קצובה) להסדיר את החוב או לפעול בהתאם לזכויותיו (כגון הגשת בקשה לחקירת יכולת, בקשה לצו תשלומים, התנגדות, טענת "פרעתי" וכו'). אי-פעולה מצד החייב בתוך פרק הזמן הזה מאפשרת לזוכה להתחיל במימוש אמצעי האכיפה השונים העומדים לרשותו.

להלן נפרט את כלל הליכי הגבייה והאכיפה העומדים לרשות הזוכה בהוצאה לפועל, ולאחר מכן נסביר כיצד יכול החייב להתמודד עם כל הליך והליך ולפעול להסרתו או לביטולו. לכל הליך נציין את מהותו, התנאים לנקיטתו, ההשלכות על החייב, המקור החוקי, דרכי ההתמודדות של החייב והפתרונות לביטול ההליך.

הליכי גבייה ואכיפה בהוצאה לפועל – סקירה מלאה

להוצאה לפועל קיים "ארגז כלים" נרחב של הליכי אכיפה וגבייה. חלק מההליכים מופעלים לבקשת הזוכה בתיק, וחלקם ביוזמת רשם ההוצאה לפועל או הלשכה (כגון זימון לחקירת יכולת). חוק ההוצאה לפועל עצמו מונה במפורש רבים מהכלים, ומסמיך את הרשם להחליט איזה מהליכים לנקוט ובאיזה סדר. סעיף 8(א) לחוק למשל קובע שאם ביקש הזוכה מספר הליכים, רשאי הרשם לקבוע את סדר נקיטתם (זה אחר זה או במקביל), ואף להורות כי הליך מסוים לא יינקט אם הוא בלתי יעיל או שיש הליך פוגעני פחות להשגת המטרה. עוד נקבע כי הליך יופסק או יבוטל אם הזוכה מבקש זאת. בפועל, על הרשם לשקול את יעילות ההליך מול הפגיעה בחייב, ולעשות שימוש מידתי בסמכויותיו.

להלן ההליכים העיקריים:

אזהרה והמצאת פסק הדין לחייב

מהות ההליך: "אזהרה" היא ההודעה הרשמית הנמסרת לחייב עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו. זהו שלב מקדמי שכל תיק חייב לעבור (לציין כי קיימת אפשרות לביצוע הליכים או הטלת הגבלות עוד בטרם מסירת אזהרה, זאת כאשר החייב מצהיר כי קיים חשש מבוסס כי מתן האזהרה בידי החייב {כלומר ידיעתו של החייב על קיומו של ההליך בלשכת ההוצאה לפועל}  וההמתנה לחלוף ימי האזהרה עלולה לגרום להברחת נכסים של החייב, יציאתו מהארץ או כל פעולה שיכולה לסכל את ביצוע גביית החוב). האזהרה מפרטת כי נפתח תיק, את סכום החוב (קרן החוב הפסוק בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, אגרות ושכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף), ומתריעה שאם לא יפעל החייב בתוך פרק זמן קצוב, ניתן יהיה לנקוט הליכים. האזהרה נמסרת לחייב במסירה מלאה (באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה או באמצעות שליח עם תצהיר המוסר אשר מציין כיצד נמסרה האזהרה ומי קיבל אותה {לעיתים כאשר אין מי שיקבל את האזהרה, האזהרה יכול שתודבק על דלת ביתו של החייב, לאחר שהמוסר הגיע 3 פעמים בימים שונים ושעות שונות לביתו של החייב ומצא כי אין מי שיקבל את האזהרה}) ונחשבת כ"הזדמנות ראשונה" לחייב לפרוע את חובו או להתגונן.

דרישות מקדמיות: כדי שהזוכה יוכל לנקוט הליכים כלשהם, עליו להמציא לחייב את האזהרה כדין ולאפשר את חלוף פרק הזמן שנקצב בה. רק לאחר מכן, וככל שהחייב לא פעל, רשאי הזוכה לפעול. תקופת האזהרה היא בדרך כלל 20 יום בתיק פס"ד כספי, 30 יום בתיקי שטרות/תביעה על סכום קצוב, ו-15 יום בתיק מזונות. באזהרה עצמה מפורטות זכויות החייב בשפה פשוטה: למשל, זכותו לפנות בבקשה לפריסת החוב (צו תשלומים), זכותו לטעון "פרעתי" (שהחוב שולם או מופטר), זכותו להגיש התנגדות (בתיק שטר/סכום קצוב), וכן אזהרה שאם אין ביכולתו לשלם עליו להתייצב לחקירת יכולת בלשכה. האזהרה היא דרישת סף בחוק: לא יינקטו הליכים בטרם הומצאה אזהרה וחלפה התקופה הקצובה בה, למעט במקרים חריגים שהחוק מתיר (כגון הליך לפני המצאה במקרים דחופים וחריגים ביותר באישור רשם כפי שצוין לעיל).

תוצאת ההליך מבחינת החייב: קבלת אזהרה היא למעשה "שעון חול" עבור החייב. אם תוך התקופה הוא משלם את מלוא החוב או מגיע להסדר עם הזוכה – יסתיים ההליך ללא צעדים נוספים. אם יש לו טענות הגנה לגופו של עניין (למשל שהוא כבר שילם את החוב או שפסק הדין מולא), זו ההזדמנות להעלותן לפני שינקטו אמצעים. התעלמות מהאזהרה פירושה שהחוב נותר בלתי משולם ולא הוגשה כל בקשה – ואז הזוכה רשאי מיד עם תום התקופה לבקש לרדת לנכסיו של החייב ולפעול נגדו באמצעי האכיפה הבאים.

מקור הסמכות: המצאת האזהרה ועיכוב הליכים עד חלוף מועד האזהרה מעוגנים בסעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו. החוק מדגיש כי חובה לכלול באזהרה הודעה ברורה בשפה פשוטה בדבר זכויות החייב (כגון זכות לבקש חקירת יכולת אם אינו יכול לשלם), וכי ללא המצאה כדין – לא יופעלו ההליכים (פרט לחריגים מועטים).

דרכי התמודדות של החייב: זהו שלב קריטי שבו לחייב מגוון אפשרויות: הוא יכול לשלם את החוב (סילוק מלא ימנע צעדים נוספים; תשלום חלקי לפחות יקטין את החוב ואת הפיגורים), הוא יכול לפנות לזוכה למו"מ ולהגיע להסדר תשלומים (אם הושג הסדר – הזוכה בדרך כלל יימנע מהמשך הליכים כל עוד החייב עומד בו), או שהוא יכול להגיש בקשות מתאימות ללשכה: למשל בקשה לצו תשלומים (פריסת החוב לתשלומים חודשיים), בקשה לחקירת יכולת לדחיית הליכים זמנית, טענת "פרעתי" (ראו להלן) או התנגדות (אם מדובר בתיק שטר/סכום קצוב). נקיטת אחת מהפעולות הללו בתוך תקופת האזהרה יכולה למנוע או לדחות את הפעלת האמצעים הכואבים יותר (למשל הטלת עיקולים).

הסרת ההליך: שלב האזהרה יסתיים מאליו כשחולף המועד. אם החייב פעל תוך התקופה (שילם, הגיש בקשה וכד'), תהיה לכך השפעה: למשל, הגשת התנגדות תעכב המשך הליכים עד החלטת בית משפט; הגשת בקשה לצו תשלומים מחייבת את הרשם לדון בה לפני היתר פעולות; הופעה לחקירת יכולת מגנה זמנית על החייב מהליכים מסוימים עד תום הבדיקה. אם החייב לא עשה דבר – לא "מסירים" את האזהרה, אלא פשוט הזוכה רשאי להתקדם להליכים הבאים. נציין כי אם לא בוצעה מסירת אזהרה כדין והזוכה בכל זאת נקט הליכים, ניתן בהחלט לעתור לביטול ההליכים מחמת חוסר המצאה (רשם ההוצאה לפועל נדרש לבטל למשל עיקול או הגבלה שהוטלו טרם המצאה כדין, שכן ההליך פגום מעיקרו).

חקירת יכולת וצווי תשלומים

מהות ההליך: חקירת יכולת היא בירור רשמי של מצבו הכלכלי של החייב, הנערך בפני רשם ההוצאה לפועל. מטרת החקירה לברר מהי יכולתו של החייב לפרוע את חובותיו – הן מבחינת רכוש ונכסים והן מבחינת הכנסה, הוצאות ומצב כלכלי כללי. חקירת היכולת מסייעת לרשם לקבוע צו תשלומים מתאים או החלטות בדבר אופן פירעון החוב. צו תשלומים הוא החלטה שיפוטית הקובעת סכום חודשי קצוב שעל החייב לשלם על חשבון החוב. זהו למעשה פריסת החוב לתשלומים, הנקבעת או בהסכמת הזוכה או בהחלטת הרשם על בסיס יכולת החייב בכפוף לקבוע בחוק.

דרישות מקדמיות לנקיטה: החקירה יכולה להיערך ביוזמת רשם ההוצאה לפועל (למשל, אם החייב לא משלם ולא ביקש דבר – הרשם רשאי לזמנו בעצמו לחקירת יכולת), או לפי בקשת החייב עצמו. החוק מחייב חייב אשר אין ביכולתו לשלם את החוב במלואו או בתשלומים שנקבעו לו, להתייצב מיוזמתו לחקירת יכולת בתוך פרק האזהרה. בקשה לצו תשלומים אף היא מעין "הזמנה" לחקירת יכולת, כי החייב מתיימר בה לומר: "איני יכול לשלם יותר מסכום מסוים, אנא אשרו לי פריסה". כדי לקבל צו תשלומים, נדרש החייב למלא שאלון ויתור על סודיות (מעין חקירת יכולת אשר נערכת בכתב ובמסמכים) ולספק מסמכים (תדפיסי בנק, תלושי שכר, דוחות וכד') – ורק לאחר בחינתם והחקירה יקבע הרשם סכום חודשי. חשוב: חייב שלא התייצב לחקירה ולא שילם עלול להיחשב כ"משתמט" מתשלום, מה שיפתח פתח להטלת הגבלות חמורות (ראו פרק "הגבלות" להלן).

תוצאת ההליך מבחינת החייב: בחקירת היכולת ישאל הרשם את החייב שאלות על נכסיו, עבודתו, רמת חייו וכד' – ויכול לדרוש ממנו למסור תצהיר רכוש. בסיום, יקבע הרשם את יכולת התשלום. אם יימצא שהחייב אכן דל אמצעים, לרוב יוצא צו תשלומים חודשי בסכום נמוך (לדוגמה: "החייב ישלם 500 ₪ מדי חודש החל מ-1 בחודש הבא"). אם יימצא שהחייב מסוגל ליותר – יקבע סכום גבוה יותר בהתאם. לעיתים, הרשם עשוי לקבוע כי החייב יכול לשלם את מלוא החוב לאלתר (למשל אם התגלה שיש לו נכסים משמעותיים נזילים). צו התשלומים חשוב מאוד לחייב: כל עוד הוא משולם כסדרו, הוא מעניק לחייב הגנה מסוימת מפני הליכים חריפים יותר. למשל, לא יוטלו על חייב העומד בצו תשלומים הגבלות של "משתמט" ולא ייאסר (פרט למזונות) כל עוד הוא משלם כפי שנקבע. עם זאת, יש להבין שצו התשלומים אינו עוצר מעיקולים והליכים אחרים* אלא אם הרשם יחליט כך. הוא רק מונע את הסנקציות על "השתמטות".

מקור סמכות חוקית: חקירת יכולת מעוגנת בסעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, והוראותיה מפורטות בתקנות. האזהרה לחייב אף מציינת שעליו להתייצב לחקירה אם אינו יכול לשלם. צו התשלומים מעוגן בסעיף 69 לחוק. בעבר, חייב שהיה מבקש פריסת חוב מעבר לתקופות שקבע החוק (2–4 שנים לפי גובה החוב, ראו לעיל) היה מוכרז "חייב מוגבל באמצעים", אך הליך זה בוטל ב-2019 (כאמור). כיום הרשם פשוט בוחן כל מקרה לגופו לפי יכולת החייב בלי "סטטוס" מיוחד, או מפנה את החייב לחדלות פירעון אם מתברר שאינו יכול לשלם סכום משמעותי, בכפוף לקבוע בחוק ההוצאה לפועל לעניים פריסת חובות וסמכות הרשם למתן פריסת החוב (עד 100,000 ₪ ומעל 100,000 ₪ – ראו סעיף 7א1(א) לחוק ההוצאה לפועל)

דרכי התמודדות של החייב: חקירת יכולת יכולה להיות יוזמה שלו עצמו, וזה מומלץ במקרים רבים. הופעה יזומה לחקירה מעידה על תום לב ומאפשרת לחייב לפרוס את חובו באופן רשמי. בקשה לצו תשלומים היא דרך המלך לחייב חסר יכולת: אם הבקשה כנה ומגובה במסמכים, לרוב יקבע צו בפריסה שמתחשבת בו. במהלך החקירה, על החייב לשתף פעולה, למסור גילוי מלא על נכסיו והכנסותיו, ולהסביר אם יש נסיבות מיוחדות (כגון מצב רפואי, אבטלה וכו'). עליו להציע סכום חודשי ריאלי שהוא יכול לעמוד בו. כדאי לדעת: החוק מחייב להותיר בידי החייב ומשפחתו "דמי מחיה מינימליים בכבוד" ואוסר לעקל את מלוא השכר או הקצבאות שלהם. לדוגמה, סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע סכומי מינימום חודשיים שאסור לפגוע בהם בעת גביית חוב. נכון ל-2025, חייב יחיד חייב להישאר עם לפחות 2,535 ₪ לחודש לעצמו, זוג עם שני ילדים – כ-5,019 ₪, וכדומה (ראו טבלת סכומים מוגנים בהמשך). לפיכך, הרשם לא יקבע צו תשלומים הגבוה מיכולת החייב לאחר השארת סכומים מוגנים אלה. במהלך החקירה, יכול החייב גם לבקש איחוד תיקים אם יש נגדו מספר תיקי חוב (ראו בהמשך), כדי שכלל חובותיו ירוכזו וייקבע לו צו תשלומים כולל אחד – יצוין כי במידה שהחייב אינו יכול לעמוד בפריסה הקבוע בחוק ההוצאה לפועל (סעיף 7א1(א), לא יהיה מנוס מלהפנות את החייב להליך חדלות פירעון; לדוגמא חייב שחובותיו הם 500 אלף שקלים, יוכל על פי הסעיף הנ"ל לקבל פריסה של 84 תשלומים לכל היותר, סעיף 7א1(א)(2) וסעיף 7א1(ב) לחוק, כלומר תשלום חודשי ע"ס כ – 5,952 ₪ בחודש – השאלה הנשאלת כאן היא האם יוכל החייב לשלם סכום זה בכל חודש ולהותיר בידיו מספיק כסף על מנת לקיים את עצמו בכבוד, בדיקה זאת תיערך על ידי הרשם ובמידה שעל פי נתוני החייב אין הוא יכול לעמוד בתשלום בסך זה – לא יהיה מנוס אלא להפנותו להליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי).

פתרונות לביטול או שינוי ההליך: לאחר שנקבע צו תשלומים, החייב יכול לפנות בבקשה להפחתת הצו אם ישתנו נסיבותיו לרעה (למשל אובדן עבודה). הרשם מוסמך לשנות את גובה התשלום מעת לעת. אם החייב סבור שהצו שהושת עליו גבוה מהאפשרי, הוא רשאי לערער לבית משפט השלום (בשאלות משפטיות) או לבקש עיון חוזר בהחלטת הרשם אם צצו עובדות חדשות. מן הצד השני, אם זוכה סבור שהצו נמוך מדי ביחס להכנסות החייב, גם הוא רשאי לבקש לעיין בצו מחדש. ביטול חובת ההתייצבות לחקירה הוא אפשרי אם החייב שכנע את הרשם שיש בידיו די מידע לקבלת החלטה בלי חקירה פרונטלית (למשל כשצירף את כל המסמכים הדרושים והזוכה הסכים לצו תשלומים מוצע). בנוסף, תשלום מלא של החוב בכל עת מייתר כמובן את הצורך בצו תשלומים, ומביא לסגירת התיק.

עיקולים (על נכסים, כספים ומשכורת)

מהות ההליך: עיקול הוא אחת מהסמכויות המרכזיות והאפקטיביות בהוצאה לפועל, ומשמעותו תפיסה או הקפאה של רכוש החייב לטובת פירעון החוב. העיקול יכול לחול על סוגי נכסים שונים: מיטלטלין (חפצים, מטלטלים מוחשיים שבבעלות החייב), מקרקעין (דירות, קרקעות הרשומות על שם החייב), כספים וזכויות בידי צד שלישי (למשל חשבונות בנק, שכר עבודה אצל מעסיק, פיקדונות, קרנות, חובות שחייבים אחרים חייבים לחייב) ועוד. העיקול הוא בדרך כלל שלב ראשון – "תפיסה"/הקפאה – שאחריו בא שלב מימוש הנכס (לדוגמה מכירת המיטלטלין במכירה פומבית, או גביית הכסף מהבנק המעוקל). מטרת העיקול היא למנוע מהחייב להבריח או להעלים נכסים, ולייחד אותם לסילוק החוב. עיקול מוכרז באמצעות צו עיקול שנותן הרשם לבקשת הזוכה.

דרישות מקדמיות לנקיטה: זוכה רשאי לבקש עיקול לאחר שעברה תקופת האזהרה וטרם שולם החוב. סדר הקדימויות: החוק מעניק לרשם שיקול דעת לקבוע אילו עיקולים לנקוט קודם. בנוסף, הרשם יכול לדרוש מהזוכה להצביע על נכסי חייב פוטנציאליים (אם ידועים) ולבחור בהליך היעיל והפחות פוגעני תחילה. למשל, אם ידוע שלחייב יש כספים בבנק שעשויים להספיק, ייתכן שאין הצדקה מיד לרדת לעיקול כל תכולת דירתו. חלק מהעיקולים מחייבים מידע: הזוכה צריך פרטים כדי לעקל חשבון בנק או משכורת (שם הבנק, מספר חשבון; שם המעסיק וכו'). אם אין מידע, הזוכה יכול להגיש בקשה לקבל מידע ממאגרי מידע ממשלתיים – "בקשה למתן צו למסירת מידע" (לפי חוק חוקרים פרטיים ותיקוני חקיקה, חלק מהמידע על החייב נגיש לרשות האכיפה – כמו רישום כלי רכב, זכויות במקרקעין, פרטי מעסיקים מתוך ביטוח לאומי וכו'). התראת עיקול: ברוב המקרים אין חובה להודיע לחייב מראש על כוונת העיקול – זאת כדי למנוע הברחת רכוש. עם זאת, בתקנות נקבעו נהלים למשל לגבי עיקול רכב: לפני עיקול רכב שאינו אצל החייב יש ניסיון להודיע לו (אלא אם חשש לשיבוש). עיקול משכורת מצריך משלוח צו למעסיק, שעונה תוך 10 ימים כמה משתכר החייב. נציין גם שיש עיקולים אסורים: החוק ופסיקה מונים נכסים וסכומים שאסור לעקל בשום מקרה (עקרון "כבוד מינימלי").

סוגי העיקולים העיקריים ותוצאתם לחייב:

• עיקול מיטלטלין בבית החייב: רשם רשאי להורות על עיקול ומכירת מטלטלי החייב שנמצאים בביתו. ביצוע העיקול נעשה ע"י מנהל לשכת ההוצאה לפועל (או עוזריו), המוסמך להיכנס לחצרים של החייב שבהם נמצאים או עשויים להימצא מיטלטליו ולעקלם. משמעות העיקול: רכוש בבית החייב (רהיטים, מכשירי חשמל, תכשיטים וכד') מסומן ומפורט בפרוטוקול, ולעיתים מוצא מהבית ונלקח לאחסון. אם לא נפרע החוב, לאחר לפחות 14 יום ניתן למכור את המעוקלים במכירה פומבית. העיקול הביתי פוגע קשות בחייב – הן בהיבט אובדן רכוש והן בתחושת החדירה לבית. עם זאת, החוק מגן על מיטלטלין חיוניים: סעיף 22 לחוק מפרט רשימה של פריטים שאסור לעקל, כגון: מזון ל-30 יום, בגדים, מיטות, כלי מטבח בסיסיים, תרופות, ציוד רפואי, תשמישי קדושה, כלים דרושים לנכה, חיות מחמד, וכל חפץ חיוני לקיום מינימלי. למשל, לא יעוקל מקרר, מכונת כביסה, מיטה או שולחן אוכל בסיסי. גם כלים המשמשים לפרנסת החייב בשווי סביר (למשל כלי עבודה של בעל מקצוע, מחשב לעסק) מוגנים מפני עיקול מטלטלין (בהסתייגויות). בפועל, פקידי ההוצאה לפועל אמורים להשאיר בבית את הנחוץ למחיה בכבוד. השפעה על החייב: מעבר לפגיעה ברכוש ובכבוד, עיקול מיטלטלין מדרבן חייבים רבים להסדיר את חובם מחשש שיאבדו חפצים יקרי ערך. יש לציין שעיקול בבית חייב עלול לכלול פריטים שאינם שייכים לו (למשל חפצי בן/בת זוג או ילד בגיר). אלו יוסרו רק אם צד ג' יגיש תביעת בעלות (תביעת צד ג' בלשכת ההוצל"פ) ויוכיח בעלותו.
• עיקול רכב: כלי רכב רשום על שם החייב הוא יעד שכיח לעיקול, שכן לרוב יש לו ערך ממשי. עיקול רכב נעשה בשני שלבים: תחילה עיקול ברישום – דיווח למשרד הרישוי, כדי למנוע העברת בעלות; לאחר מכן, איתור פיזי של הרכב ותפיסתו. התפיסה מתבצעת אם הרכב חונה ברחוב (או סמוך לבית החייב) ובתנאי שהומצאה לחייב אזהרה על כוונה זו (אלא אם ויתרו מטעמי חשש לשיבוש). לא יעוקל רכב המוגדר "רכב נכה" על פי רישומי משרד הרישוי. השפעה: רכב מעוקל נגרר למחסני כינוס. אם החייב לא משלם, הרכב יוצע למכירה תוך זמן קצר (לאחר מתן הודעה לחייב ומתן אפשרות לחייב לפדות את הרכב בעצמו {זכות ראשונים}). כאן ראוי להזכיר: אם הרכב היה משועבד לבנק (למשל בעסקת ליסינג או הלוואה לרכב), השעבוד קודם לעיקול והבנק עשוי לממשו. החוק מסדיר גם מצב בו רכב מעוקל נגנב או הוכרז טוטאל-לוס – אז נכנס הביטוח ושילומיו תחת העיקול. אם ביטוח שילם תגמולים (כסף) במקום הרכב, הרשם רשאי להורות שהתגמולים עצמם ישמשו לפירעון החוב (בתנאי שהבעלות ברכב עברה למבטח). בקצרה, עיקול רכב פוגע בניידות החייב ומהווה אמצעי לחץ אפקטיבי.
• עיקול מקרקעין: נכסי מקרקעין (דירת מגורים, מגרש וכו') שהם בבעלות החייב ניתנים לעיקול דרך לשכת רישום המקרקעין. רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על רישום הערת עיקול בטאבו על נכס הרשום על שם החייב. עיקול זה מונע מהחייב למכור או לשעבד את הנכס. לרוב, זוכים ישתמשו בו עבור נכסים משמעותיים. מימוש מקרקעין הוא תהליך כבד: לאחר העיקול הזוכה יפנה בבקשה למימוש הנכס, ימונה כונס נכסים (עורך דין) שינהל את המכירה הפומבית, ורק באישור רשם וכנגד התמורה ימכר הנכס. בשל חומרת הצעד – במיוחד כשמדובר בדירת מגורים – החוק ופסיקה מורים לנהוג בזהירות רבה. למשל, יש לבדוק אם זו דירת יחיד של החייב ובני משפחתו; החוק מעניק הגנות לדירת מגורים: יש חובה להציע לחייב "סידור חלוף" (דיור חלופי) לפני מכירת דירתו, אם מתמלאים תנאים מסוימים. תיקוני חוק בעדכונים האחרונים (תיקון מס' 57 לחוק, 2018) חיזקו מאוד את הגנת בית המגורים, מתוך מטרה לאזן בין זכות הקניין של הזוכה לזכות לקורת גג של החייב. נפסק למשל, כי יש לנקוט במכירת בית החייב כמוצא אחרון ורק כאשר אין נכסים או פתרונות אחרים לפרוע את החוב. מבחינת החייב, עיקול דירתו הוא איום קיומי – אך יש לו בדרך כלל שהות ארוכה והתראות רבות לפני מימוש בפועל, ודי כלים משפטיים לטעון נגד המכירה אם זו תפגע בזכויותיו באופן בלתי מידתי (ראו דרכי התמודדות בהמשך). יצוין כי תקופת הדיור החלוף על פי חוק ההוצאה לפועל עומדת כיום על 18 חודשים, במסגרת זאת אמור להשתלם לחייב מתוך כפסי מכירת הנכס, סכום כסף אשר יאפשר לו לשכור נכס דומה לזה שנמכר באותה סביבת מגורים למשך 18 חודשים).
• עיקול כספים וזכויות אצל צד שלישי: זהו העיקול הנפוץ ביותר, המכונה גם "עיקול צד ג'". הרשם מוציא צו עיקול לצד שלישי המחזיק בכספי החייב. למשל, צו לבנק X לעקל כל סכום בחשבונות החייב (עד לגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל); צו לחברת אשראי לעקל זכות לזכות את החייב; צו למעסיק של החייב לעקל חלק משכרו ועוד. עם קבלת הצו, על הצד השלישי (הבנק, המעסיק וכו') להקפיא את הכספים ולהודיע ללשכה מה הסכום שנתפס ונרשם אצלם. למשל, בנק ישיב: "לזכות החייב קיימים 5,000 ₪ בחשבון" – סכום זה ייחשב מעוקל. במידה והחייב לא יגיש בקשה לשחרר וימשיך החוב לא משולם, כעבור זמן הזוכה יבקש צו להעברת הכספים (מימוש עיקול) מהצד השלישי לידיו, והרשם יורה לבנק להעביר את ה-5,000 ₪ לקופת התיק ולפרוע בכך חלק מהחוב. עיקול משכורת: מעסיק שמקבל צו עיקול על משכורת חייב מחויב לדווח מה הסכום של שכרו וכמה ממנו "בר עיקול". כאן מופעלים ההגנות שבחוק הגנת השכר: לפי סעיף 8 לאותו חוק, יש להשאיר לחייב חלק מסוים מהמשכורת שלא יעוקל –  הסכום הזה תלוי בהרכב משפחתו ובהכנסתו (הוא נגזר מגובה קצבת הבטחת הכנסה כפי שפורט לעיל). למשל, כיום (2025) חייב נשוי עם 2 ילדים חייב להשאיר לו לפחות ~5,000 ₪, גם אם מרוויח יותר; ניתן לעקל רק את מה שמעבר לכך, או 20% מהנטו אם זה יותר גבוה. אם המשכורת נמוכה מהסכום המוגן – אסור לעקל ממנה כלל. כך הבטיח החוק שלחייב יישארו דמי מחיה. צד שלישי שאצלם כספים (בנק, מעביד) נחשבים "מחזיק", והחוק מחייבם לשתף פעולה; אי-דיווח מצד מחזיק או סיוע לחייב להתחמק עלולים לחשוף את המחזיק לחיוב עצמי. השפעת עיקולי צד ג' על החייב: עיקול בנקאי גורם לחשבון החייב להיחסם עד גובה הסכום המעוקל – החייב לרוב מגלה זאת כשכרטיס האשראי שלו נדחה או כשהבנק מודיע לו. זהו צעד אפקטיבי: הוא מקפיא לחייב את היכולת להשתמש בכספיו. עיקול משכורת פירושו שמעבידו יתחיל לנכות לו חלק מהשכר ולהעביר ללשכה במקום אליו, מה שמקשה על ההתנהלות הכלכלית ואף עלול להביך את החייב בפני מעסיקו. עוד סוג הוא עיקול "מטלטלין" בידי צד ג': למשל, אם לחייב יש מחסן בשכירות, ניתן לעקל את תכולת המחסן אצל בעל המחסן; אם לחייב זכויות כנושה של מישהו, אפשר לעקל אותן.

מקור סמכות חוקית: סמכות העיקול נפרשת על פני סעיפים רבים בחוק: סעיף 21 – עיקול מיטלטלין; סעיף 21א-21ב – עיקול רכב ותגמולי ביטוח; סעיף 22 – מיטלטלין פטורים מעיקול; סעיף 23 – עיקול נכסי חייב אצל צד שלישי; סעיף 24 – עיקול משכורת (מוגבל בהתאם לחוק הגנת השכר); סעיף 25 – עיקוב יציאה (נדון בנפרד); סעיף 26 – וכו'. כמו כן תקנות ההוצאה לפועל מפרטות את נהלי הביצוע (תקנות 30–40 עוסקות בעיקול מיטלטלין, 41–48 בעיקול מיטלטלין אצל צד ג', 52–58 בעיקול מקרקעין וכו'). חשוב לציין כי חוק הוצאה לפועל משלים הסדרים עם פקודת המיסים (גבייה) בנוגע לעיקול (למשל לגבי תפיסת נכסים במקרקעי ישראל), אך אלה מעבר להיקף מדריך זה.

דרכי ההתמודדות של החייב עם העיקול:

ישנם מספר אפיקים:

• טענת "פרעתי" או בקשת ביטול: אם החייב סבור שהעיקול הוטל שלא כדין – למשל כי החוב שולם, או שיש טעות בזיהוי הנכס (נניח עוקל חשבון שאין לו בו בעלות) – הוא יכול לפנות מיידית לרשם בבקשה לביטול העיקול. במסגרת זו יעלה את טענותיו. רשם רשאי לבטל עיקול אם שוכנע שהבקשה נגועה בחוסר תום לב או שאין בסיס לחוב. כמובן, אם החוב נפרע העיקול חייב להשתחרר.
• בקשת עיכוב הליכים: חייב רשאי לבקש עיכוב זמני של הליכי העיקול (בקשה לעיכוב הליכים), למשל כדי לאפשר לו למכור נכס בעצמו במחיר טוב יותר ולשלם, או כדי לאפשר מו"מ עם הזוכה. רשם ייתן עיכוב הליכים רק בטעמים משכנעים, וככלל לא יעכב סתם כך את גביית החוב "עד שירצה החייב". אך לעיתים, אם נראה שיש סיכוי לפתרון ותשלום, הרשם יאשר עיכוב זמני.
• סילוק החוב או הסדר תשלומים: הדרך הפשוטה – החייב יכול תמיד לעצור את העיקול על ידי תשלום החוב המלא (או לעיתים הפקדת סכום משמעותי בקופת בית משפט/לשכה). אז הזוכה מחויב לפי חוק לבטל את ההליכים (סעיף 8(ד) לחוק: "הליך יופסק או יבוטל אם ביקש זאת הזוכה" – וזוכה שקיבל כספו כמובן יבקש זאת). כמו כן, הגיע הצדדים להסדר פריסת חוב והזוכה מאשר זאת, לרוב יוסכם על שחרור עיקולים כדי לאפשר לחייב לעמוד בהסדר (למשל לשחרר חשבון בנק כדי שיוכל להתנהל).
• הגשת "תביעת צד ג'": אם עיקלו נכס שבבעלות אדם אחר (למשל מיטלטלין בדירת ההורים של החייב שאינם שלו), בעל הנכס (הצד השלישי) יכול להגיש תביעה ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 28 לחוק, כדי לברר את הבעלות. עד הכרעה, ניתן לעכב מכירת המיטלטלין. אם התביעה מתקבלת – הנכס מוחרג מהעיקול.
• טיעון לגבי אי-תקינות ההליך: עיקול מטלטלין, למשל, טעון שעות ביקור סבירות (לא בלילה) ורק לאחר הצגת תעודה. אם ההליך בוצע שלא כדין (נניח, פרצו ללא צו חיפוש כשהחוק דורש צו בנסיבות מסוימות), אפשר לטעון לביטול בשל פגם פרוצדורלי.
• בקשה לשחרור חלק מהכספים בשל "סיבה מיוחדת": החוק מתיר לחייב לבקש לשחרר חלק מכספים מעוקלים במקרים חריגים – למשל אם כל חשבונותיו עוקלו והוא נותר ללא כסף לקיום בסיסי, הוא יכול לבקש לשחרר לו סכום מסוים כדי שיוכל להתקיים. רשם רשאי, משיקולי אנושיות, לאשר לעיתים שחרור סכום מינימלי חד-פעמי מהמעוקל כדי למנוע חרפת רעב, אך זה בשיקול דעת מצמצם מאוד.
• הגשת ערר/ערעור: על החלטות רשם בהוצאה לפועל ניתן לערור לפני רשם בכיר (בלשכות מסוימות ובמקרים מצומצמים ביותר) או לרוב לערער בזכות לבית משפט שלום (אם ההחלטה מסיימת הליך או בעניינים שהוגדרו בחוק). למשל, החלטה הדוחה טענת "פרעתי" – ניתן לערער לבית המשפט. אם החייב סבור שהרשם שגה כשסירב לבטל עיקול, הוא יכול לפנות במסלול הערעור לבית משפט. במקרים דחופים ניתן גם לבקש סעד זמני בערעור כדי לעכב מימוש נכס עד להכרעה.

פתרונות אפשריים להסרת העיקול:

• תשלום החוב או הסדרו – יוביל להסרת העיקול, כאמור, תוך זמן קצר.
• חדלות פירעון: אם החייב נכנס להליך חדלות פירעון (ובית משפט נותן צו פתיחת הליכים או הרשם כשמדובר בחוב קטן), אזי מעוכבים כל העיקולים באופן אוטומטי. במסגרת צו לפתיחת הליכים, בית משפט או רשם חדלות הפירעון יורה על עיכוב והקפאה של הליכי הגבייה (למעט מזונות, שגם הם מעוכבים חלקית). לכן, בחירה במסלול חדלות פירעון יכולה להביא לשחרור העיקולים – אך יש להבין שברוב המקרים הנכסים המעוקלים אז "עוברים" לטיפול בהליך החדלות (כלומר, הנאמן בחדלות פירעון עשוי לממשם לטובת כלל הנושים).
• סיום הליכי איחוד תיקים: אם החייב השיג איחוד תיקים (ראו להלן), הרשמים נוטים בהתאם לסמכותם להסיר חלק מהעיקולים שהוטלו טרם האיחוד כדי לאפשר לחייב להתייצב בתשלומים. למשל, בעיקול משכורת – משהחייב מתאחד ומשלם בתיק האיחוד, פעמים רבות יאושר להסיר את העיקול הישיר על משכורתו.
• התיישנות: עיקול הוא צעד בתוך תיק; אם התיק עצמו בוטל או נסגר, העיקול בטל. חוב פסוק מתיישן לאחר 25 שנים בהוצאה לפועל, ולאחר מכן לא ניתן לגבות אותו בכפייה. אם כי זה פרק זמן ארוך מאוד, ושאיפת המחוקק היא שלא יתקיימו הליכי גבייה כה ממושכים בלי פתרון.

כינוס נכסים ומימוש נכסים (כינוס נכסים, מימוש משכון ומשכנתה)

מהות ההליך: כינוס נכסים הוא הליך מינוי אדם (לרוב עו"ד) ככונס נכסים על נכס של החייב, כדי לנהלו או לממשו לטובת גביית החוב. בהוצאה לפועל, כינוס נכסים מתרחש במיוחד במקרים של נכסים מורכבים: מקרקעין (דירה, קרקע) או מיטלטלין בעלי ערך גבוה (למשל עסק הפועל שצריך להמשיך להפעילו זמנית, ציוד כבד וכו'). גם משכון או משכנתה – כלומר נכס שהחייב שיעבד כבטוחה לחוב – ממומשים לרוב ע"י מינוי כונס נכסים לפי סעיף 53 לחוק. כונס הנכנסים נכנס בנעלי החייב לגבי הנכס: הוא רשאי להחזיק בו, לנהלו (אם צריך), ואז למכור אותו ולהעביר את כספי המכירה לתיק ההוצאה לפועל עבור הזוכה (לאחר תשלום הוצאות). כינוס נכסים הוא הליך משלים לעיקול: למעשה, ברגע שממנים כונס על נכס, אין צורך בעיקול נפרד – המינוי עצמו מונע מהחייב לפעול בנכס.

דרישות מקדמיות לנקיטה: לרוב, כינוס נכסים יבוא בעקבות בקשת הזוכה לאחר עיקול. למשל: דירת חייב עוקלה (נרשם עליה עיקול אצל רשם המקרקעין {טאבו}) – הזוכה יפנה בבקשה למימוש, והרשם ימנה כונס נכסים (בדרך כלל מטעם הזוכה) למכור את הדירה. בחוב המובטח במשכנתה, לבנק הזוכה יש זכות לבקש ישירות מינוי כונס על הנכס המשועבד (זה לרוב לפי שטר משכנתה/משכון, המטופל אף הוא דרך הוצאה לפועל). מינוי כונס דורש הבנה שהנכס שווה סכום ניכר, ושמימושו מצריך טיפול מקצועי. הכונס נדרש להפקיד ערובה ולהתחייב לדו"חות. במקרים של משכון על רכב או מטלטלין – לפעמים לא ממנים כונס אלא מנהל הלשכה עצמו מתפקד כמוציא לפועל. אך במקרקעין – תמיד כונס.
תנאי נוסף: אם הנכס משועבד לבטוחה (משכנתה), יש לבדוק שהחוב מובטח ושהבשיל (החייב לא פרע). למשל, בבנק למשכנתאות – הם יפתחו תיק הוצאה לפועל עם עילת מימוש משכנתה ויבקשו מינוי כונס (בד"כ עו"ד של הבנק).

בכינוס על חברה או נכס עסקי, עשויים להיות רגולציות נוספות (לדוגמה: אם חייב הוא שותפות ויש שותפים, או שצריך תיאום עם כונס נכסים רשמי במקרה חדלות פירעון).

תוצאת ההליך מבחינת החייב: מרגע שמונה כונס נכסים על נכס מסוים, החייב למעשה מאבד שליטה על אותו נכס. למשל, אם מונה כונס על דירתו – החייב ובני משפחתו יקבלו התראה לפנות את הבית למכירה (יש מקרים בהם יאפשרו להם להישאר עד המכירה בפועל, אך מניסיונם של חייבים רבים, ברגע שמונה כונס, הם בסופו של דבר ימצאו את עצמם נפרדים מהנכס). כונס נכסים על עסק יכול להשתלט על ניהול העסק (למנוע הברחת כספים, לספור קופה וכו'). כינוס הוא דרמטי: הוא מהווה צעד סופי בדרך למימוש הנכס. מבחינת החייב, מעבר לאובדן הנכס עצמו, לעיתים כונס גובה דמי שכירות ראויים על התקופה שהחייב שהה בנכס מאז המינוי ועד הפינוי. מצד שני, כונס נכסים כפוף לחובות נאמנות וזהירות: עליו למכור במחיר סביר, לפרסם מכרז וכו'. החייב יכול להשתתף במכירה (אם גייס כסף) או להביא קונה מטעמו. כל עוד הכונס בתפקיד, החייב מנוע מלנהוג בנכס באופן עצמאי (למשל לא יכול למכור את הדירה בעצמו בלי לעבור דרך הכונס). מכירת הנכס ע"י כונס צריכה לקבל אישור סופי של רשם ההוצאה לפועל. לאחר המכירה, התמורה תחולק: תשלום הוצאות הכונס ושכר טרחתו (בכפוף לתקנות השכר), תשלום לנושים המובטחים (אם יש), ולבסוף הפקדת יתרה עבור החייב (אם נותר משהו אחרי סילוק החוב). במצב של חובות כבדים, לעיתים החייב יאבד את הנכס ויישאר חייב כסף נוסף אם המכירה לא כיסתה את מלוא החוב.

מקור הסמכות: סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את הרשם למנות כונס נכסים לשם ביצוע פסק הדין או מימוש נכס משועבד. בסעיף 54 מפורטים תפקידי כונס הנכסים וחובותיו, ובסעיף 55 – הוראות על חשבונות ודיווח. בנוסף, תקנות ההוצאה לפועל מונות את סדרי הכינוס, למשל תקנה 68 לגבי מכירת מקרקעין בציבור. עוד יש להזכיר: חוק המשכון וחוק המקרקעין משתלבים כאן – מימוש משכנתה למשל כפוף גם להוראות סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו. תיקוני חקיקה בשנים האחרונות הדגישו את חובת הכונס לפעול בשקיפות, לקבל מספר הצעות לפני מכירה, ולשמור על אינטרס החייב לקבל מחיר הוגן. בית המשפט העליון פסק כי כונס נכסים חייב להתנהל בהליכי המימוש באופן דומה למנהל לשכת ההוצאה לפועל וכפוף לכללי סבירות ותקנות המכירה.

דרכי התמודדות של החייב:

• לפני המינוי: אם החייב מקבל התראה שביקשו למנות כונס (לרוב, בבקשת הזוכה הוא כתוב), הוא יכול לטעון בפני הרשם שלא ראוי למנות (נניח: "אני יכול למכור את הנכס בעצמי במחיר טוב יותר", או "הנכס אינו שייך לי בלבד", או "יש סידור חלוף שצריך לקיים לפני מכירה" או "מכירת הנכס בכל מקרה לא תפסיק לכיסוי החוב לשאר הנושים מאחר שקיים על הנכס משעבד"). טענות כאלה עשויות לעכב או למנוע מינוי.
• לאחר המינוי: החייב יכול לערער על החלטת המינוי לערכאה מוסמכת (שלום או מחוזי בהתאם, בדרך כלל שלום כי זו החלטת רשם). אולם ערעור לא תמיד יעכב את הפעולות, אלא אם יינתן עיכוב.
• שיתוף פעולה עם הכונס: לעיתים משתלם לחייב לשתף פעולה, למשל לסייע למצוא קונה במחיר גבוה, כדי שאם יהיה עודף ממכירה זה יחזור אליו. חוקית, אם הכונס התרשל והמכירה הייתה בזול מדי, החייב יכול בהמשך אולי לטעון נגד שכר הכונס או לבקש לפסול המכר (אם יוכיח פגמים מהותיים).
• טענת "פרעתי" ומכירת הנכס: החייב, גם לאחר מינוי כונס, יכול בכל עת לעצור את המכירה ע"י תשלום החוב (כולל הוצאות). החוק קובע שאם החייב מסלק את החוב, אפילו בשלב שלפני אישור המכר – המכירה תבוטל והנכס יוחזר לו. ואמנם, חייבים לא מעטים מנסים לגייס כסף ברגע האחרון (למשל משכנתה אחרת או עזרת משפחה) כדי למנוע אובדן ביתם. בית המשפט העליון ציין ש"זכות הקניין של החייב בנכס עומדת לו עד הרגע האחרון, ואם פרע חובו – יימנע מימוש הנכס". כמובן, אם הפרעון מתבצע ממש אחרי שהמכר אושר, זה כבר מורכב, אבל ככלל לפני חתימת חוזה המכירה – ניתן לסלק החוב ולעצור ההליך.
• הגנה על דירת מגורים – 'סידור חלוף': אם מדובר בדירת מגורים יחידה של החייב ומשפחתו, החוק (סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, שתוקן בתיקון 57 בשנת 2018) דורש סידור חלופי לפני פינוי, אלא אם החוב הוא משכנתה לבנק. כך שחייב יכול לטעון: "אין לי דירה אחרת, מגיע לי דיור חלוף". הרשם יברר זאת; אם מתקבל הטיעון, המכירה תותנה בכך שהקונה או הזוכה ידאגו לסידור מגורים למשך 18 חודשים לחייב. זו הגנה משמעותית (אם כי לא פותרת את אובדן הבעלות).
• טענות נגד שכר כונס או הוצאות: החייב זכאי לבדוק את חשבונות הכונס, לוודא שלא גובה שכר מופרז או הוצאות לא נחוצות. בכל אישור חשבון כונס רשאי החייב להתנגד.
• ערעור לערכאות: החלטות מהותיות של הרשם במימוש (למשל אישור מכירת דירה) ניתנות לערעור ברשות לבית המשפט המחוזי. חייב עשוי לנסות לערער בתקווה לקבל מחיר גבוה יותר או תנאים אחרים. עם זאת, בתי המשפט נוטים לא להתערב בהחלטות מכר אלא אם יש פגם ברור.

פתרונות אפשריים לביטול ההליך:

• כאמור, פירעון החוב יעצור את הכינוס ויביא לשחרור הנכס.
• הגעה להסדר עם הזוכה: לעיתים, אפילו בשלב מאוחר, אפשר להגיע להסדר: למשל, הזוכה מסכים לדחות את המכירה אם החייב משלם סכום משמעותי מייד ועוד סכום בעתיד. אז אפשר לפנות לרשם בבקשה משותפת "להקפיא" את הכינוס, וכשימולא ההסדר – לבטלו.
• חדלות פירעון: אם החייב פונה לבית משפט חדלות פירעון ומקבל צו לפתיחת הליכים, הליכי המימוש (כולל כינוס) נעצרים ומוקפאים. עם זאת, בנכסים משועבדים (כמו משכנתה לבנק) לבית המשפט של חדלות פירעון יש שיקול דעת לאפשר לבעל המשכנתה להמשיך במימוש למרות הקפאת הליכים, משום שהוא נושה מובטח. ואכן, החוק קובע שסעיף 38 (הגנת דירת מגורים בהוצאה לפועל) לא חל כאשר נכס נמכר במסגרת חדלות פירעון, אך סעיף 229 לחוק חדלות פירעון מספק הגנות דומות (ורחבות יותר כאשר לא מדובר במימוש שנעשה על ידי משעבד {משכנתה}) תחת פיקוח בית המשפט. כלומר, בחלק מהמקרים חדלות פירעון לא תמנע אובדן הנכס אלא רק תעביר את התהליך לפיקוח הממונה/נאמן.
• סגירת התיק: אם מכל סיבה התיק נסגר (למשל הזוכה ויתר על החוב), המינוי של הכונס מתבטל גם הוא כי אין עוד חוב לגבות.
• זכייה בערעור: אם החייב מערער על המינוי או המכר ומצליח, בית משפט יכול לבטל את פעולת הכינוס (למשל לבטל מכר אם היה פגם). אך זה נדיר וכרוך ברף הוכחה גבוה, כי ביטול עסקה שכבר נעשתה לצדדים שלישיים הוא צעד חריג.

צווי הבאה ומאסר חייב (במאסר רק במזונות)

מהות ההליך: צו הבאה הוא צו שיפוטי המורה למשטרה לעצור ולהביא את החייב בפני רשם ההוצאה לפועל. זהו למעשה צו מעצר אזרחי, שמטרתו לאכוף התייצבות החייב לדיון בלשכה (לרוב, לדיון בחקירת יכולת או בבקשות שהוזנחו). צו מאסר בהוצאה לפועל כיום תקף רק לחייבי מזונות, כמוצא אחרון לאכיפת תשלום מזונות שלא נפרעו. ההבדל: צו הבאה – תופסים את החייב ומביאים אותו ללשכה (לא בהכרח כולא אותו, אלא עד לדיון ומשחרר בערבות בדרך כלל); צו מאסר – מכניסים את החייב לבית סוהר לתקופה קצובה (עד 21 יום בדרך כלל) כצעד ענישה/כפייה.

דרישות מקדמיות לנקיטה:

• צו הבאה: ניתן להוציא נגד חייב שלא התייצב לחקירת יכולת שנדרש אליה, או שהפר הוראה אחרת. למשל, אם החייב זומן כדין לחקירה או לדיון ולא הופיע – רשם רשאי להוציא צו הבאה (סעיף 69יג לחוק בזמנו, כיום מוסדר בתקנות החדשות). בטרם יוצא צו הבאה, לרוב תישלח התראה נוספת לחייב. כאשר הצו יוצא, הוא מופקד בידי המשטרה, שצריכה לאתר את החייב ולעוצרו. צו הבאה כפוף לכמה סייגים: לא יוצא נגד חייב שהוא קטין או פסול דין, והחוק מחייב שהרשם ישתכנע שאין דרך פחות כפייתית (פוגענית פחות) לגרום לחייב להתייצב.
• צו מאסר (במזונות): ניתן להוציא נגד חייב מזונות שמשתמט מתשלום אף שיש לו יכולת. החוק (סעיף 74 לחוק ההוצל"פ) מאפשר לרשם, לבקשת הזוכה במזונות (לרוב בן/בת זוג גרוש/ה או הביטוח הלאומי), לצוות על מאסר החייב עד 21 יום בשל אי תשלום מזונות. אך זאת רק אם הרשם שוכנע שהחייב יכול לשלם ומסרב בכוונה. זהו סעד קיצוני, ולכן נדרש שהחייב יעבור למשל חקירת יכולת ויצא קביעה שהוא בעל יכולת המשתמט. למעשה, מאסר ככלי כלפי חייבי מזונות היה נפוץ יחסית בעבר, אך מאז בג"ץ 5185/13 אליס מילר וגלגוליו, הובהר שיש לנקוט בזה במצבי קיצון ובזהירות (ובינתיים נחקק חוק חדלות פירעון שמאפשר גם לחייבי מזונות להסדיר חלק מחובם שם – מה שמפחית את השימוש במאסרים).

תוצאת ההליך מבחינת החייב:

• בצו הבאה: החייב עלול להיעצר בביתו או בכל מקום שיימצא. המשטרה מביאה אותו לפתח לשכת ההוצאה לפועל (או בית המשפט תורן אם בלילה). ברגע זה, בפני הרשם, יתקיים דיון מיידי בעניינו – לרוב השלמת חקירת יכולת  on the spot. פעמים רבות הדבר מסתיים בכך שהחייב נותן מידע, הרשם קובע לו צו תשלומים ומורה לשחררו בערבות שיקיים את ההחלטה. אם החייב לא יכול מיידית לתת תשובות, לעיתים ישאירו אותו במעצר קצר מאוד עד התבהרות (לדוגמה, לכמה שעות). אין מטרת צו הבאה לכלוא לתקופה, אלא להביא לדיון. עם זאת, אם החייב מתנגד לשתף פעולה בדיון, הרשם יכול להורות להשאירו במעצר עד 7 ימים, ואז להביאו שוב.
• במאסר מזונות: החייב נכנס לכלא לתקופה שקבע הרשם (לא יותר מ-21 יום בכל פעם). זה עונש לכל דבר, בעל אופי של מאסר אזרחי כפייתי. החייב ישב במתקן כליאה (לרוב בית מעצר) בין עבריינים פליליים, אף שאין מדובר בהרשעה פלילית. בתקופת מאסרו, החוב למזונות לא נפסק (למעשה ייתכן שיצטבר עוד). תכלית המאסר היא להפעיל לחץ על החייב לשלם – בתקווה שההרתעה תגרום לו למצוא כסף כדי להשתחרר. יש להדגיש: מאסר אינו מוחק את החוב (חייב לא יכול "לשבת במקום לשלם"). החוק אף אוסר להטיל מאסר מזונות על אדם יותר מפעם אחת באותו תיק, אם ברור שלא ישיג תשלום (כלומר, לא לכלוא שוב ושוב סתם).

מקור הסמכות: צו הבאה – מוסדר בסעיפים 69ט–69יא לחוק ההוצאה לפועל (לאחר תיקון 29) ותקנות 119–128 לתקנות ההוצל"פ. צו מאסר (במזונות) – סעיפים 70–71 לחוק, כפי שתוקנו לאחרונה בהתאם לפסיקות בג"ץ, ותקנות 129–130. בשנת 2017 בוטלה לגמרי האפשרות למאסר בחובות שאינם מזונות (תיקון 51 לחוק ביטל סעיף 70(א) הישן), בעקבות בג"ץ גמזו שקבע עוד בשנת 1999 שאסור לאֶסור חייב חדל-פירעון רק בשל חובות כספיים רגילים. כיום, רק מזונות מוחרגים (מטעמים של חובת דאגה לזכאי המזונות, לעיתים קטין). חשוב:Basic Law: Human Dignity –  בית המשפט עיגן את הזכות לחירות ואסר מאסר חייבים ככלל כחלק מהזכות החוקתית לכבוד (למעט במזונות תוך עמידה בפסקת ההגבלה). גם חוק יסוד: כבוד האדם בסעיף 5 קובע ש"חירותו של אדם" לא תיפגע אלא…  (ראו שם).

דרכי התמודדות של החייב:

• מניעת צו הבאה מלכתחילה: פשוט – להתייצב לחקירות ולדיונים כשמזומנים. אם חייב מקפיד להתייצב, אין עילה להוציא נגדו צו הבאה.
• לאחר צו הבאה: ברגע המעצר, לחייב כדאי לשתף פעולה. אם ניתן, להגיע מיד עם מסמכים, מידע ואפילו תשלום כלשהו כדי להראות רצינות. רוב הסיכויים שהרשם ישחרר אותו בתנאים: למשל, הפקדת ערובה (סכום כסף) כדי להבטיח התייצבות עתידית, או חתימה על התחייבות. אם החייב מרגיש שלא כדין עצרו אותו (נניח לא נמסרה לו הזמנה כדין קודם), הוא יכול לטעון זאת בפני הרשם מיד (ולעיתים ישוחרר באותו רגע אם יסתבר שמדובר בפגם).
• במקרה חריג שנכלא לימים מספר (בד"כ לא יותר מיום-יומיים בצו הבאה): הוא ו/או קרוביו יכולים להגיש בקשה דחופה לעיון בפני רשם או ערר לבית משפט בבקשה לשחרור. הטענה יכולה להיות "אי-מידתיות" – למשל, החייב אינו בסכנת בריחה ומוכן להתייצב, ומוטב לשחררו כדי שיוכל לאסוף מסמכים וכו'. בתי משפט לעניינים מקומיים כבר התערבו במקרים יוצאי דופן לטובת שחרור מהיר.
• ביחס למאסר מזונות: דרך ההתמודדות הטובה ביותר היא תשלום הפיגורים או חלקם. לרוב, בטרם יוציא הרשם צו מאסר, הוא יזהיר את החייב. אם החייב יכול, זה הרגע לעשות מאמץ – לשלם משהו, להראות רצון. ניתן גם לבקש לפרוס את חוב המזונות (צו תשלומים למזונות). אם הרשם שוכנע לתת פריסה ושהחייב יעמוד בה, יעדיף זאת על מאסר.
• לאחר צו מאסר: לחייב עומדת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (מאחר ש"החלטה בעניין מאסר", מוגדרת כערעור בזכות). ניתן להגיש ערעור וגם בקשת עיכוב ביצוע. אם יש טיעון טוב (למשל שהרשם טעה בהערכת ה"יכולת" של החייב), יש סיכוי שבית משפט יעכב או יקצר את המאסר. בפועל, לעיתים ערעורים נדחים על הסף אם החייב לא מיצה הליכים (צריך לבקש ביטול אצל הרשם לפני כן, למשל). אך במסגרת ערעור ניתן לטעון גם טענות משפטיות רחבות – למשל, שבגלל חוק חדלות פירעון (סעיף 179) היה צריך לאפשר לחייב להסדיר ולא לאסור.
• כניסה להליכי חדלות פירעון: אם חייב מזונות נכנס לחדלות פירעון, בית המשפט של חדלות הפירעון יכול להורות על עיכוב הליכי המאסר. בפועל, חדלות פירעון לא מוחקת מזונות ולא עוצרת צבירתם, אבל ברגע שהחייב תחת צו שיקום כלכלי, בתי משפט נוטים לא לאפשר "לעקוף" אותם במאסר אלא רק בגבייה כספית רגילה.

פתרונות אפשריים לביטול ההליכים:

• תשלום והסדרת החוב: תמיד, אם חוב מזונות משולם – אין עילה למאסר. אם החייב משיג אפילו חלק מהסכום, הרשם יכול לשקול בטל המאסר.
• הגעה להסכמות עם הזוכה: לעיתים, זוכת המזונות (למשל גרושה) תסכים שלא לכפות מאסר אם החייב מציע פתרון – למשל להעביר לה נכס, או להגדיל תשלום חודשי. אם היא חוזרת בה ומבקשת לבטל את צו המאסר, הרשם יעשה כן.
• זמן: צו מאסר מזונות הוא זמני מטבעו – מקסימום 21 יום. לאחר שזה עבר, חייב ישוחרר (אך עדיין חייב בתשלום כמובן). החוק מגביל גם תדירות: לא יותר מפעם אחת בחודשיים, ולא יותר מ-4 פעמים בשנה.

אנו מקווים ומאמינים שמדריך זה יהיה לכם לעזר רב וירחיב את ידיעותיכם בעניין מערכת ההוצאה לפועל, יודגש כי על מנת למצות את הזכויות באופן מיטבי, מומלץ להיעזר בשירותיו של משרד עורכי דין, אשר בקי בדין ובעל ניסיון רב שנים בתחום, אשר יוכל לסייע לכם למצות את כל זכויותיכם תוך מתן ייעוץ משפטי מתאים, אשר יתווה לכם דרך נכונה, מותאמת אישית ואפשרית לסילוקם של החובות אחת ולתמיד, מתוך רצון כן להשתקם ולצאת אל דרך חדשה ללא גיבנת החובות.