מדריך משפטי מקיף לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ בהליכי חדלות פירעון – צליחת השערים

התשתית המשפטית היסודית

חלק זה יניח את המסד המשפטי והחוקתי שבתוכו פועל צו עיכוב היציאה מן הארץ. הוא ינתח את הקונפליקט המובנה בין זכויות הפרט לבין המטרות הקיבוציות של הליך חדלות הפירעון, ובכך יכין את הקרקע לניתוח הפרוצדורלי והמהותי שיבוא בהמשך.

נקודת המשען החוקתית: חופש התנועה אל מול זכויות הנושים

בבסיס הדיון בסוגיית עיכוב היציאה מן הארץ ניצב מתח חוקתי מובנה. מחד גיסא, הצו מהווה פגיעה משמעותית בזכות יסוד – חופש התנועה – המעוגנת בסעיף 6(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מאידך גיסא, ניצבת זכות הקניין של הנושים, המוכרת אף היא כזכות חוקתית, אשר הליך חדלות הפירעון נועד להגן עליה באמצעות הבטחת יכולתם להיפרע מנכסי החייב. האיזון בין זכויות מתנגשות אלו מהווה את נקודת המוצא לכל הכרעה שיפוטית או מנהלית בנושא.

עם זאת, חיוני להבחין בין אופן יישום איזון זה בדיני ההוצאה לפועל לבין יישומו בדיני חדלות הפירעון. דיני ההוצאה לפועל הם במהותם הליך אינדיבידואלי ואדוורסרי, המתמקד בגביית חוב עבור נושה ספציפי. לעומתם, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, מכונן הליך קיבוצי בעל תכלית כפולה, המשרתת אינטרס ציבורי רחב: מיקסום התמורה לנושים ובמקביל קידום שיקומו הכלכלי של היחיד. הבדל מהותי זה בתכליות החקיקה משנה את אופיו של האיזון החוקתי. בעוד שבהוצאה לפועל, בקשת יציאה לחו"ל נבחנת בעיקר דרך הפריזמה הצרה של הסיכון לגביית החוב הספציפי, בהליך חדלות פירעון נוסף מימד מכריע: בחינת תרומתה הפוטנציאלית של הנסיעה לשיקומו של היחיד. כך, למשל, נסיעת עבודה שייתכן והייתה נדחית בהוצאה לפועל משום שאינה מביאה תשלום מיידי לנושה הבודד, עשויה לקבל אישור בהליך חדלות פירעון אם יש בה כדי להבטיח ליחיד מקור הכנסה יציב לטווח ארוך, אשר ישרת את תוכנית השיקום כולה ובסופו של דבר יועיל לכלל ציבור הנושים. מכאן, שהמטריה השיקומית של דיני חדלות הפירעון המודרניים יוצרת סביבה משפטית גמישה יותר, ולעיתים אף מתירנית יותר, לאישור יציאה מן הארץ, בהשוואה למוקד הגבייתי הצר של דיני ההוצאה לפועל.

הבסיס החוקי והתכלית של צו עיכוב היציאה מן הארץ

הסמכות להטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ בהליכי חדלות פירעון מעוגנת בסעיף 121(6)(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. על פי סעיף זה, עם מתן צו לפתיחת הליכים, מוטלת על היחיד, באופן אוטומטי, הגבלה על יציאתו מישראל.

להגבלה זו שתי תכליות מרכזיות, המשלימות זו את זו. התכלית הראשונה והברורה מאליה היא מניעת הימלטות היחיד מתחומי המדינה במטרה להתחמק מחובותיו ולסכל את ההליך המתנהל בעניינו. זוהי תכלית הגנתית, שמטרתה להבטיח את קיומו האפקטיבי של ההליך. התכלית השנייה, שאינה פחותה בחשיבותה, היא להבטיח את שיתוף הפעולה המלא של היחיד עם הנאמן ועם בית המשפט. זמינותו הפיזית של היחיד חיונית לקיומן של חקירות, פגישות עבודה, דיונים והליכים נוספים הנדרשים לבירור מצבו הכלכלי ולגיבוש תוכנית שיקום בת-ביצוע. שיתוף פעולה מלא מצד היחיד מהווה אבן יסוד להצלחתו של הליך חדלות הפירעון.

המתווה הפרוצדורלי: מהגשת הבקשה ועד להכרעה

חלק זה ישמש כמדריך מעשי ומפורט להליך הגשת הבקשה, תוך פירוט המנגנונים הפרוצדורליים והבהרת התפקידים הנפרדים, אך התלויים זה בזה, של הגורמים המוסדיים המעורבים.

שרשרת הסמכות: הגדרת תפקידיהם של הגורמים המרכזיים

ההכרעה בבקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מהארץ כרוכה בשלושה גורמים מרכזיים, שלכל אחד מהם סמכות ותפקיד מוגדרים.

הנאמן

הנאמן משמש כ"שומר הסף" הראשון וכזרועו הארוכה של הממונה בשטח. תפקידו רב-פנים וכולל:

• קליטת הבקשה: הנאמן הוא הכתובת הראשונה שאליה פונה היחיד, והוא מקבל לידיו את הבקשה על כל נספחיה.
• בדיקה ואימות: על הנאמן לבצע בדיקת נאותות ראשונית, לאמת את אמיתות העובדות המוצגות בבקשה (למשל, אימות קיומו של אירוע משפחתי, בדיקת הצעת עבודה, או וידוא תור רפואי).
• הערכת סיכונים: הנאמן מנתח את הסיכון הפוטנציאלי לקופת הנשייה ואת הסבירות שהיחיד ישוב ארצה, אל מול התועלת הצפויה מהנסיעה.
• גיבוש המלצה: הנאמן מגבש המלצה מקצועית ומנומקת ("עמדת הנאמן") ומעבירה לממונה. להמלצה זו משקל רב בהחלטתו הסופית של הממונה.
• ניהול בטוחות: לאחר אישור הבקשה, הנאמן אחראי על קבלת הערובות, החזקתן בנאמנות ושחרורן לאחר שובו של היחיד ארצה.

הממונה על הליכי חדלות פירעון

הממונה הוא הגורם המנהלי המרכזי המחזיק בסמכות ההכרעה בבקשה.

• הגורם המכריע: הבקשה מוגשת רשמית לממונה באמצעות המערכת המקוונת "הממונט".
• איזון שיקולים: הממונה שוקל את כלל הנתונים: בקשת היחיד, המלצת הנאמן, התנגדויות נושים (אם הוגשו), והכל לאור הוראות הנוהל הפנימי והפסיקה המחייבת של בתי המשפט.
• פנייה לנושים: בסמכות הממונה לפנות לנושים לקבלת עמדתם, אך הוא רשאי לוותר על שלב זה במקרים דחופים המצדיקים זאת.
• מתן החלטה: הממונה נדרש להכריע בבקשה, ככלל, בתוך 14 ימים מיום הגשתה.

בית המשפט

בית המשפט אינו מהווה ערכאה ראשונה לדיון בבקשות אלו. תפקידו מתמקד בשני מישורים עיקריים:

• ערכאת ערעור: בית המשפט המוסמך (בית המשפט המחוזי) דן בערעורים המוגשים על החלטות הממונה, ובוחן את חוקיותן וסבירותן.
• יצירת הלכה מחייבת: פסיקותיו של בית המשפט, ובפרט של בית המשפט העליון, יוצרות תקדימים משפטיים (פסיקה) המפרשים את החוק ומתווים את גבולות שיקול הדעת של הממונה.

קיים יחס גומלין דינמי בין הנוהל המנהלי של הממונה לבין פסיקת בתי המשפט. בעוד שהנוהל  קובע את הכללים הפורמליים והעילות המצומצמות לאישור בקשה, פסיקת בתי המשפט פיתחה עקרונות רחבים וגמישים יותר, המנחים את שיקול הדעת בהתאם לתכליות החוק. גוף מנהלי, כדוגמת הממונה, מחויב לפעול בהתאם להלכות שנפסקו בבתי המשפט, שאם לא כן, החלטותיו יהיו צפויות לביטול בערכאת הערעור. כתוצאה מכך, הפסיקה למעשה מעצבת ומרחיבה את הפרקטיקה המנהלית. הנוהל מהווה את רף המינימום, בעוד שהפסיקה קובעת את תקרת האפשרויות הפרשניות. על כן, בקשה מוצלחת אינה יכולה להסתפק בעמידה בדרישות הטכניות של הנוהל בלבד; עליה להיות מנוסחת ברוח עקרונות הפסיקה ולהוכיח לממונה כי היא תעמוד במבחן הביקורת השיפוטית.

הליך הגשת הבקשה: מדריך צעד-אחר-צעד

• מי רשאי להגיש: את הבקשה רשאים להגיש היחיד עצמו, בא כוחו, או במקרים מסוימים אף הנאמן.
• אופן ההגשה: הבקשה תוגש באופן מקוון בלבד, באמצעות מערכת "הממונט" של הממונה על הליכי חדלות פירעון.
• לוח זמנים: יש להגיש את הבקשה לפחות שלושה שבועות לפני מועד היציאה המתוכנן. מועד זה חיוני כדי לאפשר את השלמת כל שלבי הטיפול: קבלת עמדת הנאמן, מתן אפשרות תגובה לנושים (במידת הצורך), ומתן זמן סביר לממונה לגבש החלטה.
• מסמכים נדרשים: הבקשה חייבת להיות מפורטת ומגובה במסמכים תומכים. רשימת המסמכים כוללת, בין היתר: תצהיר מפורט של היחיד, פירוט מדויק של מטרת הנסיעה בצירוף אסמכתאות (למשל, אישור רפואי, הזמנה לאירוע, מכתב ממעסיק), מועדים מדויקים של יציאה וחזרה, פירוט יעד השהייה, הוכחות לגבי מקורות מימון הנסיעה (במקרה של מימון על ידי צד שלישי, יש לצרף תצהיר מטעמו), עמדה מנומקת של הנאמן, והצעה קונקרטית לערובות.

הליך קבלת ההחלטות והערעור

לאחר הגשת הבקשה, הממונה נדרש להכריע בה בתוך 14 ימים. יש לשים לב כי אם הממונה דורש מהיחיד השלמת פרטים או מסמכים, מניין 14 הימים יחל מחדש מהמועד בו הושלמו הדרישות. ככלל, הממונה יאפשר לנושים להביע את עמדתם ביחס לבקשה, אולם במקרים המוגדרים כדחופים, הוא רשאי לוותר על שלב זה.

במקרה של דחיית הבקשה על ידי הממונה, קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. חשוב להדגיש כי הליך הערעור אורך זמן ואינו מתאים למצבים בהם נדרשת יציאה מיידית מהארץ. עובדה זו מחזקת את החשיבות שבהגשת בקשה מנומקת ומבוססת היטב לממונה מלכתחילה.

עילות הביטול: סינתזה של נוהל ופסיקה

חלק זה ינתח לעומק את מגוון העילות המוכרות לביטול צו עיכוב יציאה, החל מהכללים הנוקשים של נוהל הממונה וכלה בעקרונות הגמישים שפותחו בפסיקת בתי המשפט.

עקרון היסוד: תום ליבו של היחיד

כל בקשה לביטול עיכוב יציאה נבחנת בראש ובראשונה דרך עדשת התנהלותו של היחיד בהליך. תום לב ושיתוף פעולה מלא אינם רק דרישה טכנית, אלא תנאי סף מהותי. בתי המשפט, בהלכות מחייבות כגון פסק הדין בעניין טאהא ופסק הדין בעניין ברוכמן, קבעו במפורש כי תנאי מקדמי לבחינת הבקשה הוא שהיחיד "התנהל כראוי במשך תקופה ממושכת". התנהלות ראויה כוללת עמידה בצו התשלומים, הגשת דוחות חודשיים במועד, גילוי מלא של מידע ונכסים, והיענות מלאה לדרישות הנאמן. מנגד, היסטוריה של חוסר שיתוף פעולה, ניסיונות להברחת נכסים או אי-עמידה בחובות ההליך, תוביל כמעט בוודאות לדחיית הבקשה על הסף, שכן היא מעידה על היעדר תום הלב הנדרש.

עילות המוכרות במפורש בנוהל הממונה

נוהל הממונה על חדלות פירעון קובע רשימה מצומצמת ומוגדרת של עילות, אשר בהתקיימן ניתן לשקול בחיוב בקשה לביטול הצו. עילות אלו מתמקדות במצבים של צורך חיוני ודחוף:

• צורך בריאותי חיוני ודחוף: נדרשת הצגת תיעוד רפואי מפורט וחד-משמעי, המוכיח כי הטיפול הרפואי בחו"ל חיוני, דחוף, ואינו יכול להתבצע בישראל.
• אירוע משפחתי מדרגה ראשונה: הנוהל מחמיר ומתייחס, על פי רוב, לאירועים כגון הלוויה או מצב רפואי קשה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורים, בן/בת זוג, אחים, ילדים).
• צורך עסקי/תעסוקתי המיטיב עם קופת הנשייה: יציאה מהארץ לצורך עבודה תאושר רק אם יוכח באופן ברור ומובהק כי היא תניב תועלת כלכלית ישירה ומיידית לקופת הנשייה, למשל, חתימה על חוזה המכניס כספים לקופה.

עילות שגובשו בפסיקת בתי המשפט

בתי המשפט, בהיותם מונחים על ידי תכליותיו הרחבות של חוק חדלות הפירעון, ובפרט תכלית השיקום, הרחיבו את מנעד השיקולים מעבר לרשימה הסגורה שבנוהל. פסיקות אלו יצרו מסגרת גמישה יותר, המאפשרת התחשבות בנסיבות אנושיות מגוונות.

• הלכת טאהא: פסק הדין המכונן בעניין רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי מהווה את אבן הפינה של הפסיקה המודרנית בנושא. הלכה זו קבעה את מבחן האיזון המרכזי והרחיבה את העילות הלגיטימיות כך שיכללו "שיקולים הומניים, משפחתיים, או עסקיים", ובכך חרגה מדרישת הדחיפות והחיוניות המצומצמת של הנוהל.
• טיפול רפואי שאינו דחוף אך חסכוני: כאן נכנסת לתמונה בקשה לטיפולי שיניים, טיפולים אסתטיים וכדומה. אף שאלו אינם עונים על קריטריון ה"דחיפות" של הנוהל, ניתן לבסס טיעון משפטי לאישורם על בסיס עקרונות הלכת טאהא. הטיעון הוא כפול: ראשית, מדובר בצורך בריאותי לגיטימי התורם לרווחתו של היחיד ולשיקומו. שנית, כאשר עלות הטיפול בחו"ל נמוכה משמעותית מעלותו בישראל, היחיד חוסך כספים שהיו יוצאים מקופת הנשייה או מיכולתו העתידית, ובכך אינו פוגע בנושים ואף עשוי להיטיב עמם בעקיפין.
• אירועים משפחתיים ונסיבות אישיות מיוחדות: קטגוריה זו כוללת מקרים כגון יציאה להלוויה של קרוב מדרגה שנייה או יציאה לירח דבש. הפסיקה זהירה בהרחבת קטגוריה זו, כפי שניתן ללמוד מדחיית בקשה ליציאה לאזכרה של אח. עם זאת, השימוש במונחים "שיקולים הומניים" ו"שיקולים משפחתיים" בהלכת טאהא מותיר פתח לשיקול דעת שיפוטי במקרים חריגים וראויים.

ניתוח הפסיקה חושף היררכיה בלתי כתובה של עילות, המשפיעה על סיכויי אישור הבקשה ועל רמת הערובות הנדרשת. בראש ההיררכיה נמצאות נסיעות בעלות הצדקה רפואית דחופה או תועלת כלכלית מוכחת לקופת הנשייה. אחריהן, חובות משפחתיות מהותיות כגון הלוויית הורה. בשלב נמוך יותר נמצאים אירועים אישיים ומשפחתיים חשובים אך פחות קריטיים, כגון חתונת אח או ירח דבש. אישור בקשות אלו תלוי במידה רבה בהיסטוריית תום הלב של היחיד ובטיב הערובות המוצעות. בתחתית ההיררכיה מצויות נסיעות למטרות נופש והנאה בלבד, אשר כמעט ואינן מאושרות, כפי שהודגם בדחיית הבקשה לטיול במתנה לברצלונה בפרשת טאהא עצמה. היררכיה זו מספקת מסגרת חשובה להערכת סיכויי הבקשה. כך, בקשה לירח דבש, למשל, חייבת להיות מנוסחת לא כ"חופשה", אלא כאירוע חיים מכונן, החיוני לשיקומו של היחיד ול"פתיחת דף חדש" בחייו, כדי שיהיה לה סיכוי להתקבל.

תנאי בלעדיו אין לאישור: העמקה בסוגיית הערובות

חלק זה מוקדש לנושא המכריע של הערובות, המהוות את המנגנון המרכזי להפחתת הסיכון הכרוך ביציאתו של היחיד מהארץ.

התכלית המשפטית ואופיין של הערובות

תפקידן של הערובות הוא כפול: להבטיח את שובו של היחיד ארצה, ולספק גיבוי פיננסי לנושים למקרה שהיחיד יפר את התחייבותו ויבחר להישאר בחו"ל. למעשה, הערובה משמשת כתחליף כספי לנוכחותו הפיזית של היחיד בתחומי המדינה.

סוגי הערובות והדרישות הכרוכות בהן

קיימים שני סוגים עיקריים של ערובות הנדרשות בהליך:

• ערבות בנקאית: זוהי הבטוחה המועדפת והבטוחה ביותר. על הערבות להיות אוטונומית, בלתי חוזרת, מופנית אל מערכת חדלות הפירעון (באמצעות הנאמן), ובלתי מוגבלת בזמן.
• ערבים אישיים: חלופה זו כפופה לבדיקה קפדנית של הנאמן והממונה. על הערבים לעמוד במספר תנאים מצטברים:
  • הוכחת יכולת כלכלית יציבה (לרוב, באמצעות הצגת שלושה תלושי שכר אחרונים המעידים על הכנסה מעל רף מסוים, כגון 7,000 ש"ח).
  • הוכחת איתנות פיננסית, לרבות הצהרה ואישור על היעדר תיקי הוצאה לפועל פתוחים כנגדם.
  • חתימה על כתב ערבות מפורט, שבו הם מצהירים על מודעותם המלאה להיקף חובותיו של היחיד, ומסכימים במפורש להטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדם למשך כל תקופת היעדרותו של היחיד.

קביעת שיעור הערובה

קביעת גובה הערובה נתונה לשיקול דעתו הרחב של הממונה, בכפוף לביקורת שיפוטית. הסכום נקבע על בסיס מכלול נתונים, ובהם: גובה החוב הכולל, התנהלות היחיד בהליך, יעד הנסיעה ומשכה, מטרת הנסיעה (כאשר נסיעות המיטיבות עם קופת הנשייה עשויות להצדיק ערובה מופחתת), ורמת הסיכון הכללית להפרת תנאי היציאה. שיעור הערבות יכול לנוע מסכום סמלי ועד לגובה החוב כולו. במקרים של חובות מתמשכים, כגון חוב מזונות, הערבות עשויה להיות מובנית כך שתבטיח גם תשלומים עתידיים.

טבלה: תרחישים לדוגמה לחישוב הערובה

מסע השיבה: נהלים וחובות לאחר החזרה ארצה

חלק זה מפרט את הצעדים הפרוצדורליים המדויקים הנדרשים עם שובו של היחיד לישראל, במטרה לסגור את מעגל הביטול הזמני של הצו.

חובת היחיד

על היחיד מוטלת החובה החוקית להתייצב בפני הנאמן באופן מיידי עם חזרתו ארצה. אין להשתהות בביצוע חובה זו.

חובת הנאמן

הנאמן מחויב לאמת את נוכחותו הפיזית של היחיד בישראל, ומיד לאחר מכן להודיע בכתב לממונה על שובו של היחיד.

פעולת הממונה

עם קבלת הודעת הנאמן, משרד הממונה מתאם את הפעולות מול רשות האוכלוסין וההגירה (ביקורת הגבולות) כדי לוודא שצו עיכוב היציאה מן הארץ מוטל מחדש ונרשם בכל המערכות הרלוונטיות.

שחרור הערובות

רק לאחר קבלת אישור רשמי כי צו עיכוב היציאה הוחזר לתוקפו המלא, מוסמך הנאמן להתחיל בהליך שחרור הערבות הבנקאית או שחרורם של הערבים האישיים מהתחייבותם. בשלב זה, יבוטל גם צו עיכוב היציאה שהוטל על הערבים עצמם.

ניתוח מסכם ועצות אסטרטגיות

המאמר יסתיים בסינתזה של עקרונות המפתח ובהמלצות אסטרטגיות, כפי שנדרש.

סינתזה של עקרונות המפתח

ההליך לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ הוא הליך מורכב, המגלם בתוכו את יחסי הגומלין העדינים בין זכויות היסוד של היחיד, האינטרסים הקיבוציים של הנושים, והתכלית הכפולה של המדינה – גביית חובות ושיקום כלכלי. ההכרעה נתונה לשיקול דעת רחב, כאשר הגורם המשפיע ביותר על תוצאותיה הוא התנהלותו של היחיד והוכחת תום ליבו לאורך כל ההליך.

תפקידו ההכרחי של ייעוץ משפטי מקצועי

מומלץ בחום, ואף הכרחי, לבצע הליך זה בליווי משרד עורכי דין המתמחה בדיני חדלות פירעון ובעל ניסיון מוכח בתחום. הסיבות לכך הן רבות ומשמעותיות:

1. ניווט במורכבות המשפטית: ההליך כרוך בהבנה מעמיקה של מספר רבדים משפטיים – חקיקה ראשית, נהלים מנהליים ופסיקה מתפתחת – ודורש התנהלות מול מספר גורמים מוסדיים במקביל.
2. בניית טיעון אסטרטגי: עורך דין מומחה יידע כיצד למסגר את הבקשה באופן המשכנע ביותר, תוך שימוש בתקדימים משפטיים (כדוגמת הלכת טאהא) כדי לבסס עילות שאינן מופיעות בנוהל המנהלי היבש. עורך דין מיומן יכול להפוך בקשה לירח דבש מ"חופשה" ל"אירוע שיקומי מכונן", ובכך להגדיל משמעותית את סיכויי אישורה.
3. ניהול משא ומתן על הערובות: גובה וסוג הערובה הם לרוב המשוכה המעשית הגבוהה ביותר. עורך דין בעל ניסיון יכול לנהל משא ומתן יעיל מול הנאמן והממונה להשגת חבילת ערובות סבירה והגיונית, אשר לעיתים קרובות מהווה את ההבדל בין אישור לדחייה.
4. הבטחת שלמות פרוצדורלית: טעויות טכניות בהגשת הבקשה או במסמכים הנלווים עלולות להוביל לעיכובים קריטיים ואף לדחיית הבקשה. ייצוג משפטי מבטיח שהבקשה תוגש ללא פגמים, באופן מלא ובזמן הנדרש, במיוחד במקרים דחופים.

לסיכום, שכירת שירותיו של ייצוג משפטי המתמחה בתחום אינה מותרות, אלא צורך אסטרטגי חיוני עבור כל יחיד המבקש לצלוח בהצלחה את המבוך המשפטי המורכב של ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.