"מפלטו של היחיד" או "נתיב בספק": ניתוח דוקטרינרי ומעשי של הליך איחוד התיקים (פרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל)

א. מבוא: דוקטרינת איחוד התיקים בצומת הדרכים המשפטי

הליך איחוד התיקים, המעוגן בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" או "חוק ההוצל"פ"), מהווה מזה שנים רבות את אחד הכלים המרכזיים בארגז הכלים של מערכת האכיפה והגבייה לטיפול בחייב אשר כורע תחת נטלם של מספר רב של תיקי הוצאה לפועל. תכליתו המוצהרת, כפי שעולה בבירור הן מלשון החוק והן מהספרות המקצועית, דוגמת ספרו המקיף של כבוד השופט (בדימוס) דוד בר-אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", היא כפולה: מן הצד האחד, לייעל את הליכי הגבייה כנגד החייב על ידי ריכוזם תחת מנגנון ניהולי אחד; ומן הצד האחר, לאפשר לחייב לפרוע את מכלול חובותיו "לפי יכולתו האמיתית", בדרך של תשלום חודשי מאוחד הנגזר מיכולתו זו.

ואולם, ניתוח דוקטרינרי מעמיק של ההליך, בעיקר בראי המהפכה המשפטית השקטה שחולל חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון") [, p. 1062(11)], מעלה כי מוסד זה, שהיה בעבר "מפלטו של היחיד", הפך ל"נתיב בספק", אשר הרלוונטיות שלו פוחתת והולכת. הקונפליקט המובנה בין שתי המערכות טמון בהבחנה הטלפולוגית (חקר התכלית) שביניהן:

1. הליך איחוד תיקים הוא, במהותו, הליך גבייתי (Collection Mechanism). תכליתו היא אכיפת פירעון מלא של החובות לנושים. הוא אינו מציע מחיקת חובות, אלא הסדר פריסה מנהלי, אשר בסופו (התיאורטי) על החייב לפרוע 100% מכלל חובותיו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
2. הליך חדלות פירעון הוא, במהותו, הליך שיקומי (Rehabilitation Mechanism). תכליתו המרכזית היא מתן הפטר (Discharge) לחייב מחובותיו, על מנת לאפשר את שיקומו הכלכלי ושילובו מחדש במרקם החיים, וזאת תוך מקסום החזר החוב הניתן לגבייה לנושים, אך כמעט לעולם לא פירעון מלא.

הבחנה זו מציבה את הליך איחוד התיקים בנקודה פרדוקסלית. סעיף 74ט לחוק ההוצל"פ קובע כי תנאי סף למתן צו איחוד הוא הוכחה כי החייב מסוגל לפרוע את מלוא חובותיו בתוך תקופה קצובה בחוק. משמעות הדבר היא שההליך זמין, הלכה למעשה, רק עבור חייב שאינו חדל פירעון (כלומר, סך נכסיו והכנסתו העתידית עולים על סך חובותיו), אלא סובל מבעיית נזילות (Illiquid) זמנית בלבד.

נוצר אפוא קהל יעד חדש ומצומצם עבור הליך האיחוד: חייבים אשר סך חובותיהם נמוך יחסית, ויש להם כושר השתכרות מוכח המספיק לפירעון מלא של החובות בתוך שנים ספורות, אך הם זקוקים ל"מטריית הגנה" זמנית מפני ריבוי הליכים; או חייבים שאינם עומדים בתנאי הסף הכספיים לפתיחת הליכי חדלות פירעון. עבור כלל החייבים האחרים, אלו שבאמת ובתמים אינם מסוגלים לפרוע את מלוא חובותיהם, הליך האיחוד הפך מתחנת יעד לתחנת מיון, אשר בסופה הם מופנים, מכוח סעיף 77א לחוק, למסלול הראוי להם – הליך חדלות פירעון.

להלן תוצג השוואה דוקטרינרית בין שני ההליכים, אשר תשמש בסיס לניתוח המעמיק של הליך האיחוד:

טבלה 1: השוואה דוקטרינרית: הליך איחוד תיקים מול הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי

ב. תנאי הסף וההליך הפרוצדורלי להגשת בקשה לאיחוד תיקים

הכניסה להליך איחוד התיקים מחייבת עמידה בתנאים פרוצדורליים ומהותיים מדויקים, אשר אי-עמידה בהם תוביל לדחיית הבקשה על הסף.

הפרוצדורה להגשת הבקשה (סעיף 74ב)

ההליך נפתח ביוזמת החייב. על החייב להגיש "בקשה לאיחוד תיקים" (טופס 7)  ללשכת ההוצאה לפועל שבה נפתחו נגדו רוב תיקי ההוצאה לפועל.

לבקשה זו חובה לצרף שני מסמכים מהותיים:

1. שאלון וכתב ויתור על סודיות (טופס 529): מסמך מפורט שבו החייב פורש את מלוא נתוניו הכלכליים – הכנסות, הוצאות, נכסים ופרטי חשבונות בנק, בד בבד עם חתימה על ויתור סודיות.
2. תצהיר המאמת את הבקשה: תצהיר זה, יחד עם השאלון, מהווה את הבסיס העובדתי לבחינת יכולתו של החייב.

חובת הגילוי המלא (סעיף 74ז)

סעיף 74ז לחוק מטיל על החייב חובת גילוי מוגברת ורחבה. על החייב לגלות בבקשתו את מלוא המידע על נכסיו (בחמש השנים שקדמו לבקשה) וחובותיו (ביום הגשת הבקשה). חובה זו כוללת אף זכויות בגינן הגיש תביעות משפטיות וחובות שהוא אינו מכיר בהם.

חשיבותה של חובה זו היא קריטית. הסתרת מידע, גילוי פרטים כוזבים או אי-גילוי מלא של נכסים או חובות, מהווה עילה עצמאית לדחיית הבקשה על הסף מכוח סעיף 74י(2) לחוק, או לביטולו של צו איחוד שכבר ניתן, מכוח סעיף 74טו(6).

ביטול דרישת ההפקדה (תיקון סעיף 74ו)

בעבר, כפי שמתואר במהדורת בר-אופיר (הוצאה לפועל הליכים והלכות, דוד בר אופיר) , סעיף 74ו לחוק דרש מהחייב להפקיד 3% מסך חובותיו הפסוקים כתנאי מוקדם (תנאי 'סף') לדיון בבקשתו. דרישה זו היוותה חסם כניסה משמעותי, ולעיתים בלתי עביר, עבור חייבים שגם כך נתונים היו בקשיי נזילות תזרימיים.

בתיקונים מאוחרים יותר לחוק, דרישה זו בוטלה. כיום, על החייב להפקיד עם הגשת הבקשה את הסכום החודשי המוצע על ידו לתשלום בתיק האיחוד, ובלבד שסכום זה אינו נופל מהמינימום הקבוע בחוק (חלוקת תשלומים בין 3-7 שנים בהתאם לגובה החובות, מתחת ל 100,000 ₪ או מעל לסך זה). זהו שינוי דוקטרינרי חשוב: המחוקק הכיר בכך שאין טעם להציב חסם פרוצדורלי המונע מהחייב כניסה להליך שאמור לסייע לו. ואולם, אין לטעות: זוהי הקלה פרוצדורלית בלבד. היא אינה מקלה על התנאי המהותי לקבלת הצו – היכולת לפרוע 100% מהחוב (כפי שיפורט בסעיף ד').

ג. היקף התיק המאוחד: סוגי התיקים הניתנים לאיחוד וההחרגות הקריטיות (סעיף 74א)

לא כל חוב או תיק הוצאה לפועל יכול להיכלל בתוך מטריית ההגנה של צו האיחוד. סעיף 74א לחוק, מגדיר "תיק" לצורכי איחוד, ולמעשה קובע שורת החרגות קריטיות אשר פוגעות באופן משמעותי באפקטיביות ההליך עבור החייב.

ככלל, התיקים הניתנים לאיחוד הם תיקים "רגילים" לתשלום חוב כספי: פסקי דין כספיים, שטרות (שלא הוגשה לגביהם התנגדות, או שההתנגדות נדחתה), ותביעות על סכום קצוב. ואולם, ההחרגות הן שמעצבות את מהות ההליך:

החריג הראשון: תיקי מזונות (ההחרגה הסוציאלית)

ההחרגה הבולטת והמשמעותית ביותר היא "תיק מזונות". סעיף 74א לחוק מחריג מפורשות תיקי מזונות מכל סוג. ספרו של בר-אופיר מדגיש בנפרד, בפרק הדן במימוש מזונות, כי "תיק מזונות של המוסד לביטוח לאומי אין לצרפו לאיחוד תיקים".

הרציונל המשפטי מאחורי החרגה זו הוא חברתי וסוציאלי מובהק. חוב מזונות (בין אם לאישה, לילדים, או למוסד לביטוח לאומי ששילם במקום החייב) אינו חוב מסחרי רגיל. זהו חוב בעל דין קדימה מוסרי, המשמש לקיומם השוטף של הזכאים. המחוקק קבע כי אין לאפשר לחייב "להטביע" חוב קיומי זה בתוך מאסת חובותיו הרגילים, ולהפחית את התשלום השוטף עבורו.

המשמעות המעשית עבור החייב היא קשה: גם לאחר קבלת צו איחוד ועיכוב כללי של ההליכים נגדו, תיק המזונות ממשיך להתנהל בנפרד, במלוא העוצמה, לרבות האפשרות להמשיך ולנקוט נגדו בהליכי מאסר מכוח סעיף 74 לחוק.

החריג השני: תיקי משכון ומשכנתה (ההחרגה הקניינית)

ההחרגה השנייה, שאינה מופיעה מפורשות בסעיף 74א אך נובעת מהותית מהדין ומהפסיקה, היא תיקים למימוש משכון או משכנתה.

ההבחנה המשפטית כאן היא יסודית וחשובה מאין כמותה:

• הליך איחוד תיקים הוא הליך In Personam – הליך נגד גופו של החייב ויכולתו הכלכלית (הכנסותיו).
• הליך מימוש משכנתה הוא הליך In Rem – הליך נגד הנכס הספציפי המשועבד (הדירה, הרכב).

ההליך האישי (In Personam) אינו יכול לגבור על הזכות הקניינית המובטחת (In Rem) שיש לנושה המובטח (כגון בנק) בנכס הספציפי. לפיכך, תיק מימוש משכנתה אינו מאוחד, וההליכים בו נמשכים כסדרם, כפי שיפורט בהרחבה בסעיף ו' להלן.

תובנה: "מטריית הגנה" מחוררת

שתי החרגות אלו יוצרות מצב משפטי בעייתי עבור החייב. לעיתים קרובות, שני סוגי החובות המאיימים והאגרסיביים ביותר שחייב מתמודד עמם הם בדיוק אלו: חוב מזונות (הנושא איום במאסר) וחוב משכנתה (הנושא איום בפינוי מדירת המגורים). הליך איחוד התיקים מעניק לחייב הגנה רק מפני נושיו ה"רכים" (בנקים בגין הלוואות, חברות אשראי, ספקים וכו'), בעוד הוא משאיר אותו חשוף לחלוטין לפעולות הגבייה הדרסטיות ביותר. זוהי נקודת תורפה קריטית שהופכת את ההליך לפתרון חלקי, ולעיתים אף ל"אשליית הגנה" מסוכנת, עבור החייב שאינו מיוצג ואינו מודע להחרגות אלו.

ד. קביעת צו התשלומים: מבחן יכולת הפירעון (סעיפים 7, 69 ו-74ט)

אופן קביעת התשלום החודשי בתיק האיחוד (ה"צו תשלומים") הוא לב-לבו של ההליך, והוא המבטא באופן הברור ביותר את תכליתו הגבייתית.

הבסיס: חקירת יכולת (סעיפים 7 ו-69)

הבסיס לקביעת התשלום נשען על המנגנונים הכלליים הקבועים בחוק ההוצל"פ. סעיף 7א לחוק  מסמיך את הרשם לקבוע לחייב תשלום בשיעורים, לרוב לאחר "חקירת יכולת" (סעיף 67)  או על בסיס שאלון (סעיף 69).

בהליך איחוד תיקים, המחוקק הקשיח את הדרישה: סעיף 74ח(ב) לחוק מחייב את הרשם לקיים חקירת יכולת לחייב (או לעיין במסמכים שצורפו במקומה) בטרם ייתן החלטה בבקשת האיחוד.

המבחן המכריע של סעיף 74ט – "מבחן הפירעון המלא"

כאן טמון ההבדל המהותי בין איחוד תיקים לחדלות פירעון. בעוד שבחדלות פירעון התשלום נקבע לפי יכולתו האמיתית של החייב (הכנסות פחות הוצאות קיום), באיחוד תיקים התשלום נקבע לפי מבחן אריתמטי נוקשה.

סעיף 74ט לחוק קובע תנאי סף ברור: הרשם לא ייתן צו איחוד, אלא אם כן נוכח, לאחר חקירת היכולת, שהחייב יכול לפרוע את כלל חובותיו (בתיקים המאוחדים) בתוך התקופות הקבועות בחוק (3-7 שנים כאמור, בכפוף לגובה החוב).

לאחר התיקונים האחרונים לחוק, תקופות אלו הן :

• בחוב כולל שאינו עולה על 100,000 ₪: שלוש שנים.
• בחוב כולל העולה על 100,000 ₪: ארבע שנים.
• הרשם רשאי, במקרים חריגים, להאריך תקופות אלו לתקופה נוספת שלא תעלה על שלוש שנים (קרי, 6 ו-7 שנים בהתאמה).

ההשלכות המעשיות (תשובה לשאלת החייב)

המשמעות היא מתמטית פשוטה: אם סך חובותיו של חייב בתיקים הניתנים לאיחוד עומד על 300,000 ₪, הרשם חייב לקבוע לו צו תשלומים שיסיים חוב זה ב-4 שנים (48 תשלומים). צו התשלומים החודשי יהיה אפוא לפחות 6,250 ₪ לחודש (זאת בטרם הוספת הריבית וההצמדה שימשיכו להצטבר בתיק האיחוד).

כאן נשאלת שאלת המפתח שהוצגה בבשאילתה: מה קורה אם הסכום שנקבע גבוה מיכולתו של החייב?

1. דחיית הבקשה (סעיף 74י): אם מחקירת היכולת עולה כי החייב משתכר 5,000 ₪ וחישוב הפירעון דורש 6,250 ₪, הרשם אינו מוסמך להתאים את התשלום ליכולת החייב. הוא חייב לדחות את הבקשה לאיחוד תיקים, מכוח סעיף 74י(1) לחוק, הקובע כי הבקשה תידחה אם החייב לא יוכל לפרוע חובותיו בתקופה שנקבעה בסעיף 74ט.
2. הכוונה לחדלות פירעון (סעיף 77א): במצב זה בדיוק, הליך האיחוד משמש ככלי אבחוני-דיאגנוסטי. סעיף 77א לחוק מסמיך (ואף מנחה) את הרשם, כאשר הוא נוכח כי "אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל" וכי "בפנייה להליכי חדלות פירעון… יהיה כדי להביא תועלת", ליידע את החייב והנושים על אפשרות זו. הטפסים הרשמיים של רשות האכיפה אף מציינים זאת במפורש.
3. בקשה לשינוי צו (לאחר אישור): אם צו האיחוד ניתן (כלומר, החייב עמד במבחן הפירעון), אך לאחר מכן חלה הרעה במצבו (למשל, פיטורין), הוא רשאי להגיש בקשה לשינוי גובה צו התשלומים (הקטנה/הגדלה), וזאת מכוח סעיף 69ב לחוק.

ה. "כלוב הזהב": ההגבלות המוטלות על חייב בתיק איחוד ודרכי הסרתן

הכניסה להליך איחוד תיקים מעניקה לחייב את "מטריית ההגנה" של עיכוב הליכים קולקטיבי (סעיף 74ג(א)). ואולם, הגנה זו אינה ניתנת בחינם. היא כרוכה בהטלת הגבלות, אשר הופכות את ההליך ל"כלוב זהב" – מוגן, אך מוגבל.

ההגבלה האוטומטית: עיכוב יציאה מן הארץ (סעיף 74ד)

ההגבלה המשמעותית והמיידית ביותר מוטלת באופן אוטומטי. סעיף 74ד לחוק קובע כי עצם הגשת הבקשה לאיחוד תיקים מורה לרשם ההוצאה לפועל להוציא כנגד החייב צו עיכוב יציאה מן הארץ.

כפי שמנותח בספרו של בר-אופיר, זהו ה-Quid pro quo (דבר כנגד דבר) של ההליך: מרגע שהחייב מבקש את הגנת המערכת מפני נושיו, המערכת מבטיחה כי החייב נשאר בתחום השיפוט שלה ואינו נמלט מאימת הדין. הצו נותר בתוקף כל עוד הליך האיחוד מתקיים, ומתבטל אוטומטית אם הבקשה נדחתה או אם הצו בוטל (סעיף 74ד(ב)).

הגבלות דיסקרציונריות (נתונות לשיקול דעת)

בניגוד להליך חדלות פירעון, שבו הגבלות כגון הגבלת שימוש בכרטיס אשראי או איסור ייסוד תאגיד הן כמעט אוטומטיות , בהליך איחוד תיקים הגבלות אלו אינן אוטומטיות. הן נתונות לשיקול דעתו של הרשם מכוח סעיף 74ג(ג) וכן במסגרת הסמכויות הכלליות להטלת הגבלות על חייב.

הפרוצדורה להסרת הגבלה

כאשר חייב בתיק איחוד מבקש להסיר הגבלה שמוטלת עליו (לרוב, את צו עיכוב היציאה), עליו להגיש בקשה ייעודית (טופס 214 – "בקשה לביטול… הגבלות").

הסרת צו עיכוב היציאה, ולו באופן זמני, היא המשימה הקשה ביותר. סעיף 74ד(ג) לחוק [, p. 495, p. 1140(21)] מציב רף גבוה:

1. "טעמים מיוחדים שיירשמו": על החייב לשכנע את הרשם כי סיבת הנסיעה חיונית. הפסיקה מפרשת "טעמים מיוחדים" בצמצום. יציאה לחופשה או לביקור משפחתי שאינו דחוף לא תאושר. לעומת זאת, יציאה לצורך עבודה חיונית (שיש בה כדי להגדיל את ההכנסה לקופת האיחוד), צורך רפואי דחוף, או אירוע משפחתי מדרגה ראשונה (כגון חתונת בן או בת) עשויים להישקל.
2. "ערובה להנחת דעתו של הרשם": גם אם הוכחו טעמים מיוחדים, הרשם יתנה את היציאה במתן ערובות כבדות שיבטיחו את שובו של החייב ארצה ואת המשך קיום ההליך. לרוב מדובר בהפקדת סכום כסף משמעותי בקופת התיק, או העמדת ערבים צד ג' איתנים כלכלית.

ו. סוגיית המקרקעין: התנגשות בין נושה מובטח להליך האיחוד

אחת הסוגיות הסבוכות והמסוכנות ביותר עבור חייב בהליך איחוד תיקים היא שאלת הבעלות על נכס מקרקעין. השאילתה מציבה זאת במדויק: האם צו האיחוד מונע את מכירת הדירה, ומהו היחס בין הנושים ה"רגילים" בתיק האיחוד לבין בנק בעל משכנתה המבקש לממש את הנכס?

התשובה לכך, כפי שמנותח באופן מופתי בסעיף 209 לספרו של בר-אופיר ("איחוד תיקים ומימוש משכנתה") , היא חד-משמעית, ומבוססת על פסק הדין המכונן בעניין רע"א 102/00 קוזצ'ין נ' בנק עצמאות למשכנתאות.

הלכת קוזצ'ין קובעת כי הליך איחוד תיקים (שהוא, כאמור, הליך In Personam) אינו מעכב, אינו מונע ואינו משפיע כלל על הליכי מימוש משכנתה (שהוא הליך In Rem) המתנהלים בתיק נפרד.

הפרוצדורה בפועל ("המסלולים המקבילים")

כדי להבין את המשמעות המעשית, יש לתאר את תרחיש "המסלולים המקבילים", שהוא בבחינת "אשליה גדולה" עבור החייב הלא-מיוצג:

1. פתיחת איחוד תיקים: החייב, שלו חובות מרובים לבנקים ולספקים, פותח תיק איחוד. הרשם קובע לו צו תשלומים (למשל, 2,000 ₪ לחודש) והחייב מתחיל לשלם בנאמנות.
2. פתיחת תיק מימוש: במקביל, הבנק למשכנתאות, שהחייב בפיגור בתשלומים כלפיו, פותח תיק הוצאה לפועל נפרד למימוש המשכנתה על דירת החייב (הליך המתנהל לפי פרק כ"א בספר).
3. ההחרגה: תיק מימוש המשכנתה אינו מצורף לתיק האיחוד, בהיותו תיק "משכון"  ובעל אופי קנייני.
4. המימוש נמשך: בתיק המשכנתה, הרשם ממנה כונס נכסים. הכונס ממשיך בהליכי המכירה – עריכת שמאות, פרסום מכרז, ניהול התמחרות ומכירת הדירה.
5. התוצאה: החייב עלול למצוא את עצמו במצב אבסורדי שבו הוא עומד במלוא התשלומים בתיק האיחוד, אך במקביל מקבל הודעת פינוי מביתו, אשר נמכר על ידי כונס הנכסים בתיק המשכנתה.

זכויות הנושים האחרים בתיק האיחוד

לנושים הרגילים (הלא-מובטחים), שחובותיהם מנוהלים בתיק האיחוד, אין כל זכות להתערב בהליך מימוש המשכנתה. זכותם הקניינית של הנושים המובטחים גוברת על זכותם האישית של הנושים הרגילים.

זכותם היחידה של הנושים בתיק האיחוד מתעוררת רק לאחר שהנכס נמכר, ולאחר שהנושה המובטח (הבנק) קיבל את מלוא חובו (קרן, ריבית והוצאות כונס). אם, ורק אם, נותרו כספי עודף (Surplus) לאחר מכן, יועברו כספים אלו לקופת תיק האיחוד ויחולקו בין יתר הנושים [, p. 1035, Sec. 76(a2)]. ברוב המקרים, לא נותרים עודפים משמעותיים.

הגנתו היחידה של החייב על בית מגוריו (כגון טענות לפי סעיף 38 לחוק בדבר דיור חלוף  או סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ) צריכה להישמע בתיק המשכנתה הנפרד, ואין לה כל קשר לתיק האיחוד. יתרה מכך, ברוב המכריע של הסכמי המשכנתה, החייב מוותר מראש על הגנות אלו.

ז. סיום ההליך: ביטול צו האיחוד ("פיזור התיק") (סעיף 74טו)

הליך איחוד התיקים מבוסס על הסכם משתמע בין החייב למערכת: החייב יקבל הגנה קולקטיבית, ובתמורה יעמוד בתום לב ובדייקנות בתנאי הצו. הפרת תנאים אלו מובילה לביטול ההליך, המכונה בלשון המקצועית "פיזור התיק".

סעיף 74טו לחוק [, p. 506, Sec. 213; , p. 1140(24)] מפרט את העילות לביטול הצו, הן ביוזמת הרשם והן לבקשת זוכה:

1. אי-עמידה בתשלומים: זוהי העילה הנפוצה והמרכזית ביותר. חייב שאינו משלם את צו התשלומים שנקבע לו במועד, מפר את התנאי הבסיסי של ההליך [, p. 506, Sec. 213(2); ].
2. יצירת חובות חדשים: אם נפתח נגד החייב תיק נוסף (שניתן היה לאחדו) והוא לא דיווח עליו (כנדרש בסעיף 74יב) [, p. 1140(24)], או אם נטל על עצמו התחייבויות חדשות שלא לצורכי קיום בסיסיים (סעיף 74י(3)) [, p. 1140(23)].
3. חוסר תום לב: אם התגלה שהחייב פועל לסיכול ההליך [, p. 506, Sec. 213(1)], או שהעלים מידע בבקשתו (סעיף 74י) [, p. 506, Sec. 213(6)].
4. חוסר יכולת אובייקטיבי: אם התברר (גם בדיעבד) שהחייב כלל אינו עומד ב"מבחן הפירעון" של סעיף 74ט, וההליך אינו בר-ביצוע [, p. 506, Sec. 213(4)].

ההשלכות המיידיות של הביטול

ברגע שהרשם מורה על ביטול צו האיחוד ("פיזור"), מתרחש אפקט דומינו משפטי בעל השלכות הרסניות עבור החייב:

• הסרת ההגנה: מטריית ההגנה של עיכוב ההליכים הקולקטיבי מוסרת לאלתר.
• החייאת התיקים: כל התיקים הפרטניים שהיו "רדומים" בתוך תיק האיחוד הופכים לפעילים באופן מיידי.
• חידוש הליכים: כל נושה רשאי, באותו רגע, לחדש את כל הליכי הגבייה שעמדו לרשותו – עיקולי משכורת, עיקולי חשבונות בנק, הטלת הגבלות, הוצאת מיטלטלין וכו'.
• נקודת האל-חזור: החייב חוזר לנקודת ההתחלה, אך במצב גרוע משמעותית: החובות בכל התיקים תפחו (עקב הריבית וההצמדה שהצטברו במהלך תקופת האיחוד). יתרה מכך, הוא אינו רשאי להגיש בקשת איחוד חדשה, אלא אם כן יוכיח "שינוי נסיבות יסודי" (נטל כבד ביותר) [, p. 1178, Reg. 29(b); ].

ביטול תיק איחוד הוא, ברוב המקרים, נקודת הסיום של נתיב ההוצאה לפועל, והוא דוחף את החייב באופן כמעט בלתי נמנע אל פתחו של הליך חדלות פירעון.

ח. סיכום ומסקנות: עתידו של הליך איחוד התיקים

כפי שניתחנו, הליך איחוד התיקים הוא מוסד משפטי מורכב, אשר יתרונותיו המעטים מלווים בחסרונות וסיכונים משמעותיים.

יתרונותיו הברורים הם ריכוז כל החובות הלא-מובטחים תחת קורת גג ניהולית אחת, קביעת תשלום חודשי אחיד, ומתן עיכוב הליכים גורף כנגד נושים אלו. יתרון נוסף הוא שההגבלות המוטלות (למעט עיכוב יציאה אוטומטי) הן גמישות יותר מאלו המוטלות בהליך חדלות פירעון.

חסרונותיו וסיכוניו, לעומת זאת, כבדי משקל:

1. חוסר הוליסטיות: ההליך אינו מטפל בחובות הקריטיים ביותר (מזונות ומשכנתאות), מה שהופך את ההגנה ל"מחוררת".
2. אשליית הגנה: החייב עלול לאבד את דירת מגוריו (בתיק המשכנתה הנפרד) בעודו סבור כי הוא מוגן על ידי צו האיחוד.
3. סף כניסה מהותי גבוה: "מבחן הפירעון המלא" (סעיף 74ט) הופך את ההליך לבלתי רלוונטי עבור רוב החייבים, ומייעד אותו רק לאלו המסוגלים לפרוע 100\% מחובם.
4. תוצאה קשיחה: אין הפטר. ההליך אינו שיקומי, אלא גבייתי בלבד.
5. סיכון גבוה בכישלון: ביטול התיק ("פיזור") מחזיר את החייב למצב גרוע מנקודת ההתחלה.

לסיכום, הליך איחוד התיקים, כפי שהוא משתקף בספרו של בר-אופיר  ובמציאות המשפטית שלאחר חוק חדלות פירעון, איבד את בכורתו. הוא אינו עוד "מפלטו של היחיד" אלא "נתיב בספק". בעידן שלפני 2018, הוא היה האופציה הקולקטיבית הכמעט יחידה. כיום, תפקידו השתנה: הוא הפך למסלול אבחוני (דיאגנוסטי). רשם ההוצאה לפועל משתמש במבחן הפירעון הנוקשה של סעיף 74ט כדי לסנן את החייבים: אלו המסוגלים לפרוע 100\% מחובם (הסולבנטיים) – יופנו להליך האיחוד. אלו שאינם מסוגלים, וכפי שקורה ברוב המקרים, יאובחנו ככאלה, ובקשתם תידחה; או אז יפעיל הרשם את סמכותו לפי סעיף 77א [, p. 1140(31)], ויכווין אותם למסלול הראוי להם באמת – הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי.