תפקידו של הנאמן בהליך חדלות פירעון: ניתוח מקיף לאור חקיקה ופסיקה
א. פתח דבר: דמותו המרכזית של הנאמן כציר מרכזי בהליכי חדלות פירעון
במרכזם של הליכי חדלות הפירעון, כפי שעוצבו מחדש בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ניצבת דמותו רבת-הפנים של הנאמן. אין מדובר עוד בפונקציה טכנית גרידא של כינוס נכסים וחלוקתם, אלא בתפקיד מורכב המשמש כציר המרכזי שעליו נסוב ההליך כולו. הנאמן הוא הגורם האמון על יישומן והגשמתן של תכליות החוק, ועליו לאזן באופן יומיומי בין אינטרסים מנוגדים.
מחד גיסא, עליו לפעול להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים, תכלית המעוגנת בזכות הקניין. מאידך גיסא, עליו לפעול לשיקומו הכלכלי של היחיד ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, תכליות המבטאות גישה שיקומית וחברתית מובהקת. מאמר זה ינתח באופן מקיף ומעמיק את תפקידיו, סמכויותיו, חובותיו ומעמדו של הנאמן, כפי שהם משתקפים בספרות המקצועית, בחקיקה ובפסיקה.
ב. מעמדו המשפטי של הנאמן: ריבוי כובעים וכפיפויות
מעמדו של הנאמן מורכב וייחודי, והוא פועל תחת מערכת כפיפויות משולשת, אשר כל אחת מהן מטילה עליו חובות מסוג שונה.
- הגדרת התפקיד: "קצין בית משפט" (Officer of the Court) וְידו הארוכה של הממונה
בבסיס מעמדו, הנאמן הוא "קצין בית משפט" (Officer of the Court). הגדרה זו אינה סמנטית בלבד; היא מטילה עליו חובת אמון ראשונית ומוגברת כלפי בית המשפט. משמעות הדבר היא כי הנאמן אינו סוכנם של הנושים או של היחיד, אלא הוא זרועו הארוכה של בית המשפט, החייב לפעול באובייקטיביות, בשקיפות, בהגינות ובניקיון כפיים מוחלט לטובת ההליך כולו.
במקביל, ובשינוי מהותי מהדין הקודם (פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980), הנאמן פועל כידו הארוכה של הממונה על הליכי חדלות פירעון. הממונה הוא הגורם המנהלי המרכזי המנהל את ההליך, והנאמן כפוף להנחיותיו המקצועיות והמנהליות.
- כפיפות משולשת: בית המשפט, הממונה על חדלות פירעון, והנושים
הנאמן פועל, הלכה למעשה, תחת פיקוחם של שלושה גורמים:
- בית המשפט: הפיקוח השיפוטי הוא הפיקוח העליון. בית המשפט הוא המאשר פעולות מהותיות (כגון מכר מקרקעין), מכריע במחלוקות, ודן בבקשות הנאמן למתן הוראות.
- הממונה על חדלות פירעון: הפיקוח המנהלי והמקצועי. הממונה מפקח על התנהלותו השוטפת של הנאמן, על ניהול החשבונות, ועל עמידתו בלוחות הזמנים ובחובות הדיווח, במסגרת התפקיד, מפיק הממונה דו"ח מטעמו לפני הדיון בצו לשיקום כלכלי אשר מתנהל בפני בית המשפט, הדו"ח מטעם הממונה נשען על הדו"ח של הנאמן אשר על פי החוק מוגש לפניו. (ליחיד קיימת זכות תגובה הן לדו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן והן לדו"ח של הממונה).
- הנושים: הפיקוח המהותי. הנאמן פועל כנאמנם של כלל הנושים. במקרים מסוימים, הוא נדרש להתייעץ עמם, למשל באמצעות אסיפות נושים או ועדת נושים , אשר בוחנת את פעולותיו ומייצגת את האינטרס הקולקטיבי שלהם.
מתח מובנה קיים בין כפיפויות אלו. לדוגמה, הנושים עשויים לדרוש מימוש מהיר ונמהר של נכס, בעוד בית המשפט עשוי להורות על עיכוב המימוש משיקולי שיקום (כגון מציאת דיור חלוף ליחיד). הנאמן נדרש לנווט במתח זה, כאשר בסופו של יום, ההכרעה השיפוטית היא המחייבת.
- סוגיית המעמד כ"עובד מדינה" לעניין אחריות נזיקית וחסינות
אחת השאלות המרכזיות הנוגעות למעמדו של הנאמן היא האם הוא נהנה מחסינות עובד מדינה מפני תביעות נזיקין. התשובה לכך, כפי שעולה מניתוח הדין, היא שלילית. הנאמן הוא בעל מקצוע פרטי (לרוב עורך דין או רואה חשבון) הממונה לתפקיד ציבורי כ"קצין בית משפט", אך הוא אינו הופך לעובד מדינה.
להבחנה זו משמעות קריטית: הנאמן חשוף אישית לתביעות נזיקין בגין מעשים או מחדלים רשלניים שביצע במהלך מילוי תפקידו. כפי שיפורט בפרק ט', חשיפה זו מדגישה את חשיבותה העליונה של חובת הזהירות המוטלת עליו, ואת הצורך במתן פטור מאחריות אישית במקרים שבהם פעל בתום לב ובסבירות.
ג. מינוי, פיקוח וסיום תפקיד
מערכת החוק מבקשת להבטיח את מקצועיותם, יושרתם ואי-תלותם של הנאמנים באמצעות מנגנוני מינוי ופיקוח הדוקים.
- הליך המינוי: מרשם הנאמנים, בחירת זהות הנאמן והבטחת אי-תלות
הנאמנים נבחרים ככלל מתוך רשימה (מרשם) המנוהלת על ידי הממונה , אשר קובע את תנאי הכשירות להיכלל בה. המינוי נועד להיות אקראי ושוויוני, אולם החוק מכיר גם באפשרות שנושה יגיש בקשה למינוי נאמן ספציפי מטעמו , או במינוי של מספר נאמנים במשותף בתיקים מורכבים.
- בחינת ניגודי עניינים (במינוי ובמהלך התפקיד)
טוהר ההליך הוא ערך עליון. החוק מקדיש חשיבות רבה למניעת ניגודי עניינים של הנאמן. על הנאמן להיות נטול כל קשר אישי, עסקי או אחר ליחיד, לנושיו, או לנכסי הקופה. חל עליו איסור מוחלט לרכוש, במישרין או בעקיפין, נכסים מקופת הנשייה. ככל שמתעורר חשש לניגוד עניינים, בין אם במועד המינוי ובין אם במהלכו, רשאים הצדדים (או הנאמן עצמו) לפנות בבקשה להחלפתו.
- מערך הפיקוח על הנאמן: פיקוח הממונה ופיקוח שיפוטי
כאמור, הנאמן פועל תחת מערך פיקוח כפול :
- פיקוח הממונה: זהו הפיקוח השוטף, המנהלי והחשבונאי. הממונה בוחן את הדוחות התקופתיים של הנאמן , מפקח על ניהול כספי הקופה , ומבקר את עמידתו בהנחיות המקצועיות.
- פיקוח בית המשפט: זהו הפיקוח המהותי והשיפוטי. בית המשפט אינו מעורב בניהול היומיומי, אך הוא משמש כ"שומר סף" בהחלטות קריטיות. הנאמן נדרש לקבל את אישור בית המשפט לביצוע עסקאות מהותיות, כגון מכירת מקרקעין , והוא הגורם המכריע בכל מחלוקת המתעוררת בין הנאמן לבין היחיד, הנושים או צדדים שלישיים.
ד. תפקידי הנאמן בתקופת הביניים: חקירה, בדיקה וגיבוש תמונת מצב
עם מתן הצו לפתיחת הליכים, נכנס ההליך ל"תקופת הביניים". בשלב זה, תפקידו המרכזי של הנאמן הוא תפקיד חקירתי: לאסוף מידע, לחשוף נכסים, ולאמת את נסיבות ההסתבכות ואופן יצירת החובות על ידי היחיד.
- חובת הבדיקה הכוללת של נסיבות ההסתבכות ומצבו הכלכלי של היחיד
הנאמן אינו יכול להסתמך על הצהרות היחיד בלבד. מוטלת עליו חובה לבדוק באופן יסודי את מצבו הכלכלי של היחיד, את הגורמים שהובילו לחדלות פירעונו, ואת התנהלותו בתקופה שקדמה לפתיחת ההליכים.
- סמכויות החקירה: ארסנל הכלים של הנאמן
לצורך ביצוע הבדיקה, החוק מעניק לנאמן ארסנל רחב של סמכויות חקירה :
- בירור במעמד היחיד: הנאמן מוסמך לזמן את היחיד (ולעיתים את בן זוגו) לחקירה פרונטלית (המכונה "בירור") על ענייניו הכלכליים.
- דרישת מידע מצדדים שלישיים: הנאמן רשאי לדרוש כל מסמך או מידע רלוונטי מכל אדם או גוף (כגון רואה החשבון של היחיד, שותפיו העסקיים, אחיו ואחיותיו [ככל שישנה ירושה הקשורה ליחיד] ועוד).
- חקירת צדדים שלישיים: במקרים שבהם צד שלישי אינו משתף פעולה או כאשר נדרשת חקירה מעמיקה יותר, רשאי הנאמן (באישור הממונה) לזמן את אותו צד ג' לחקירה תחת אזהרה בפניו או בפני בית המשפט.
- קבלת מידע ממאגרים מוסדיים: הנאמן מקבל גישה ישירה למידע חסוי, לרבות קבלת מידע מלא מתאגידים בנקאיים, רשם המשכונות, רשם המקרקעין, משרדי ממשלה [משרד התחבורה, משפטים וכיו"ב] ומרשויות המס.
- חובות הדיווח בשלב הבדיקה
תוצרי החקירה אינם נותרים במגירת הנאמן. הם חייבים להיות מתורגמים לדוחות מסודרים המוגשים לממונה ולבית המשפט. הדוח המרכזי בשלב זה הוא "דוח ממצאי הבדיקה".
חשיבותו של דוח זה מכרעת: הוא מסכם את כל ממצאי החקירה, לרבות נסיבות ההסתבכות (ובכלל זה בחינת תום הלב), מצבת הנכסים המלאה של היחיד, והחובות שנוצרו. דוח זה מהווה את התשתית העובדתית שעליה יתבססו הממונה ובית המשפט בעת גיבוש הצו לשיקום כלכלי ליחיד. בנוסף, נדרש הנאמן להגיש דוחות תקופתיים וְדוח מסכם לצורכי פיקוח שוטף.
ה. סמכויות הנאמן כ"מנהל" קופת הנשייה: כינוס, ניהול ומימוש נכסים
לאחר שלב החקירה, הנאמן עובר לכובע ה"מנהלי" וה"ביצועי". תפקידו הוא לרכז את כל נכסי היחיד ולממשם לטובת הנושים.
- הגדרת "נכסי קופת הנשייה" והקניית הסמכויות בנכסים לנאמן
עם מתן הצו לפתיחת הליכים, מוקנות לנאמן כל סמכויותיו של היחיד בנכסים הכלולים ב"קופת הנשייה". הגדרת "נכסי קופת הנשייה" היא רחבה ביותר וכוללת את כל נכסי היחיד ביום מתן הצו, וכן נכסים שקיבל או יקבל בתקופת הביניים (כגון ירושות או זכיות), למעט נכסים מסוימים המוחרגים מהקופה (כגון קצבאות או מיטלטלין בסיסיים). סמכותו של הנאמן בנכסים אלו היא כ"יד היחיד" – הוא רשאי למכור, להשכיר ולבצע כל פעולה שהיחיד יכול היה לבצע, והכל בכפוף לאישור בית המשפט לפעולות מהותיות.
- ניהול שוטף של נכסים, כספים וחשבונות הקופה
הנאמן אחראי לנהל את כספי הקופה באופן שקוף ומבוקר. עליו לפתוח חשבון בנק ייעודי להליך, להפקיד בו את כל התקבולים (בין אם מדמי התשלומים החודשיים של היחיד ובין אם מתמורת מימוש נכסים), לנהל הנהלת חשבונות מסודרת, ולדווח עליה לממונה. הנוהג הקיים הוא כי קופת ההליך נשמרת הלכה למעשה אצל הממונה על חדלות פירעון, על פי מספר התיק אצל הממונה ותעודת הזהות של היחיד.
- מימוש נכסים (כללי): פרוצדורת המכר הכפוי
הליך מימוש הנכסים הוא הליך סדור ומפוקח:
- זיהוי וחוות דעת: הנאמן מאתר את הנכסים ומקבל חוות דעת שמאיות עדכניות להערכת שוויים.
- הזמנה להציע הצעות: הנאמן מפרסם הזמנה פומבית להציע הצעות לרכישת הנכס.
- התמחרות: הנאמן מנהל הליך התמחרות תחרותי בין המציעים שהגישו את ההצעות הגבוהות ביותר, במטרה להשיא את התמורה.
- אישור מכר: העסקה אינה מושלמת ללא אישור בית המשפט. אישור זה, המהווה את "נקודת האל-חזור" , מקנה תוקף למכר ומטהר את הנכס מזכויות קודמות.
בכל שלבי המכר, חלה על הנאמן חובת הגינות מוגברת כלפי כלל המציעים הפוטנציאליים.
- סוגיות מיוחדות במימוש מקרקעין
מימוש נכסי מקרקעין הוא לרוב הפעולה המורכבת והרגישה ביותר בהליך, והנאמן נדרש לטפל במספר סוגיות ייחודיות:
- מימוש דירת מגורים: זוהי הסוגיה הטעונה ביותר, המפגישה את זכות הקניין של הנושים עם זכותו החברתית של היחיד לקורת גג. הנאמן אינו יכול למכור את הדירה באופן אוטומטי. עליו לבחון את ה"תועלת" שתצמח לנושים מהמכר. חשוב מכך, תנאי למימוש הוא שהנאמן יבטיח ליחיד ולבני משפחתו "סידור מגורים חלופי" (בין בכסף ובין בדיור בפועל) לתקופה שיקבע בית המשפט. לעניין זה נציין כי מימוש דירת המגורים כאשר דירת המגורים משועבדת לנושה מובטח (לדוגמה משכתנה) תהיה לרוב שונה, שכן בחלק מן המקרים המממש את הנכס יהיה הממשכן (בעל השעבוד), ולעיתים המימוש ייעשה בשיתוף פעולה בין הממשכן לבין הנאמן.
- פירוק שיתוף במקרקעין: כאשר הנכס (לרוב דירת מגורים) רשום על שם היחיד ועל שם שותף נוסף (כגון בן זוג), הנאמן מוסמך "להיכנס בנעלי" היחיד ולכפות הליך של פירוק שיתוף. במקרה כזה, על הנאמן לדאוג גם לזכויות השותף, לרבות האפשרות לדיור חלופי עבורו.
- תפיסת חזקה ופינוי: לנאמן סמכויות אכיפה, באישור בית המשפט, לתפוס חזקה בנכס ולפנות ממנו כל מחזיק, בין אם מדובר ביחיד עצמו, בשוכר או בפולש. עליו גם לטפל כראוי במיטלטלין הנותרים בנכס לאחר הפינוי.
- טיפול במיסוי מקרקעין: הנאמן אחראי לדווח לרשויות המס על עסקת המכר ולשלם מתוך כספי התמורה את כל המיסים החלים (מס שבח, ארנונה, היטל השבחה ), וזאת כתנאי להעברת הנכס "נקי" לרוכש.
ו. סמכויות הנאמן להרחבת קופת הנשייה: התפקיד ה"התקפי"
תפקיד הנאמן אינו מסתכם בניהול ומימוש הנכסים ה"גלויים". הוא מחויב לפעול באופן אקטיבי וליטיגטיבי להרחבת קופת הנשייה, באמצעות השבת נכסים שהוצאו ממנה שלא כדין לפני פתיחת ההליכים.
- ביטול חוזים למראית עין ותביעת נכסים מוסווים
הנאמן מוסמך לתקוף חוזים פיקטיביים שנועדו להסתיר את בעלותו האמיתית של היחיד בנכס (למשל, "מכירת" רכב לבן משפחה). נטל ההוכחה במקרים אלו מוטל על הנאמן, ובית המשפט בוחן בחשדנות יתרה עסקאות שנעשו עם בני משפחה. נקודת מוצא לעניין זה היא המועד בה נעשתה ההעברה או המכירה, ויתרה מכך האם בעת ביצוע ההעברה או המכירה, היו ליחיד חובות, קרי האם בעת גריעת הנכס מהיחיד לצד ג' (או לבן משפחה) כבר היה היחיד במצב של חדלות פירעון ואם לאו.
- ביטול פעולות הגורעות מקופת הנשייה
החוק מעניק לנאמן כלים משפטיים רבי עוצמה לביטול עסקאות עבר שפגעו בנושים :
- ביטול העדפת נושים: זוהי סמכות לבטל תשלום חוב או העברת נכס לנושה ספציפי, שבוצעו בסמוך לפני תחילת ההליכים, כאשר לפעולה זו הייתה "כוונת העדפה" אשר פגעה בעקרון השוויון בין הנושים. הסמכות כפופה לסייגים, כגון פעולה שבוצעה במהלך העסקים הרגיל.
- ביטול הענקות: זוהי סמכות לבטל פעולות שבהן היחיד העביר נכס לאחר "ללא תמורה הולמת" או בתמורה מופחתת. סמכות זו רחבה במיוחד וכוללת גם פעולות כגון הסתלקות מירושה או ויתור חד-צדדי על נכסים במסגרת הסכם גירושין , אשר דילדלו את קופת הנשייה. גם לעניין זה, מועד ביצוע ההענקה הוא קריטי, שכן במידה שמאותו מועד לא היה היחיד חדל פירעון ולא הייתה כל סכנה להיותו ככזה, ייתכן קושי לא מועט לבטל הענקה, שכן תום ליבו של היחיד בעת ביצוע ההענקה ככל הנראה ייגבר על רצון הנאמן לבטל את ההענקה שבוצעה.
- ביטול פעולה שמטרתה הברחת נכסים: זהו סעיף "סל" המאפשר לנאמן לבטל כל פעולה, ללא קשר למועד ביצועה או לתמורה ששולמה, ובלבד שיוכיח כי מטרתה העיקרית הייתה הברחת הנכס מפני הנושים.
- סמכות הנאמן לוותר על חוזה קיים (Disclaimer)
בנוסף לביטול עסקאות עבר, הנאמן מוסמך "לוותר" על חוזים קיימים שהיחיד צד להם. אם הנאמן מזהה כי חוזה קיים (למשל, חוזה שכירות יקר או הסכם התקשרות מכביד) גורם להפסדים לקופת הנשייה, הוא רשאי, באישור בית המשפט, להשתחרר ממנו באופן חד-צדדי. הצד השני לחוזה יהפוך במקרה כזה לנושה רגיל בגין הנזק שנגרם לו עקב הפרת החוזה.
ז. תפקידי הנאמן כלפי הנושים: התפקיד ה"מעין-שיפוטי"
בשלב מתקדם של ההליך, הנאמן חובש כובע נוסף – הכובע המעין-שיפוטי. הוא אינו רק מייצג את הנושים כגוף אחד, אלא נדרש להכריע במחלוקות בינם לבין עצמם ובמחלוקות בינם לבין היחיד.
- הכרעה בתביעות חוב
לאחר שהנושים מגישים את תביעות החוב שלהם, הנאמן מקבל לידיו סמכות הכרעה. הוא בוחן כל תביעת חוב לגופה ומוסמך לאשרה במלואה, לאשרה חלקית, או לדחותה.
- חובת הבדיקה היוזמת: זוהי חובה קריטית. הנאמן אינו "חותמת גומי". חל עליו איסור לאשר תביעת חוב רק משום שהיחיד מסכים לה. מוטלת עליו "חובת בדיקה יזומה" לאמת את החוב, לבדוק את האסמכתאות, ולוודא שהחוב אינו מנופח או פיקטיבי. זאת, מתוך חובת הנאמנות שלו לכלל הנושים, שכן אישור תביעת חוב מנופחת פוגע ישירות בשיעור הדיבידנד שיקבלו כל היתר.
- חובת ההנמקה: הכרעת הנאמן בתביעת חוב היא החלטה מנהלית מהותית. לכן, היא חייבת להיות מנומקת בפירוט. על הנמקה זו ניתן להגיש ערעור לבית המשפט (ערעור בזכות לבית משפט השלום, תוך 45 ימים מיום קבלת ההכרעה בתביעת החוב).
- גיבוש סדרי הפירעון וחלוקת כספים לנושים (דיבידנד)
לאחר שכל נכסי הקופה מומשו (או הוערכו) ולאחר שכל תביעות החוב הוכרעו, מגיע תפקידו האחרון של הנאמן בניהול הכספים: חלוקת השלל. הנאמן מגבש דו"ח חלוקה (דיבידנד) ומחלק את הכספים שבקופה בהתאם לסדר הנשייה הקבוע בחוק:
- חובות מובטחים: תשלום לנושים בעלי שעבוד (כגון בנק למשכנתאות) מתוך תמורת הנכס המשועבד.
- הוצאות הליכי חדלות הפירעון: תשלום שכר טרחת הנאמן עצמו והוצאות ניהול ההליך.
- חובות בדין קדימה: תשלום חובות מסוימים שקיבלו עדיפות בחוק (כגון שכר עבודה).
- חובות כלליים: חלוקת יתרת הכספים באופן יחסי (פארי פאסו) בין כל הנושים הרגילים.
ח. שכר טרחת הנאמן והוצאותיו
ניהול הליך חדלות פירעון הוא משימה מורכבת הדורשת משאבים, ועל כן מוסדר בחוק מנגנון שכר טרחה לנאמן.
- ההליך לבקשת שכר טרחה
שכר הטרחה אינו נלקח באופן אוטומטי. הנאמן נדרש להגיש בקשות מנומקות לשכר (שכר ביניים במהלך ההליך או שכר סופי בסיומו) לאישור הממונה ובית המשפט. בקשות אלו מפרטות את הפעולות שבוצעו ואת היקף הכספים שנצברו בקופה.
- אופן קביעת גובה השכר
ככלל, שכר הטרחה נגזר כאחוז מתוך הכספים שהנאמן הצליח לכנס לקופה ולחלק לנושים (שכר מימוש), ולעיתים כולל גם רכיב של שכר ניהול. מנגנון זה יוצר תמריץ חיובי לנאמן לפעול להשאת הקופה, אך יש בו גם פוטנציאל לניגוד עניינים מובנה, שכן התמריץ למימוש עשוי לעמוד בסתירה לשאיפת היחיד לשיקום או לאינטרס הנושה המובטח.
- סוגיית התשלום במצב של "קופה ריקה"
השאלה המעשית הקשה ביותר היא מה קורה בתיק שבו ליחיד אין נכסים כלל, ו"הקופה ריקה". אם נאמן לא יקבל שכר בתיקים כאלה, איש לא יסכים לקבלם, והמערכת תקרוס.
הדין מספק לכך פתרונות: בתיקים מסוימים (לרוב תיקי יחידים המיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, או תיקים של יחידים בעלי נכות רפואית ובעלי אובדן כושר עבודה אשר מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי) קיים מנגנון תשלום מינימלי מאוצר המדינה. במקרים אחרים, כאשר הנאמן פועל למימוש נכס המשועבד לנושה מובטח, ניתן לחייב את אותו נושה מובטח בהוצאות המימוש ובשכר הטרחה של הנאמן בגין פעולה זו, שכן הנושה המובטח הוא הנהנה הישיר מפעולת הנאמן.
ט. אחריות הנאמן
לצד הסמכויות הנרחבות, מוטלת על הנאמן אחריות כבדה. כפי שצוין, הנאמן אינו חסין מתביעות.
- חובת הזהירות המוטלת על הנאמן
על הנאמן לפעול במיומנות, בסבירות ובחריצות כפי שבעל תפקיד סביר בנסיבות העניין היה פועל. סטנדרט הזהירות הנדרש ממנו גבוה, בהתחשב במעמדו כ"קצין בית משפט" ובהיותו איש מקצוע מומחה בתחומו.
- אחריות הנאמן לנזקים
רשלנות במילוי תפקידו חושפת את הנאמן לתביעות אישיות ממספר חזיתות:
- אחריות כלפי רוכשי נכסים: אם הנאמן הציג מצג שווא רשלני בנוגע לנכס שמכר (למשל, הסתיר פגם מהותי שידע עליו או שהיה עליו לדעת).
- אחריות בנזיקין כלפי צדדים שלישיים: אם נגרם נזק בנכס שהנאמן תפס את החזקה בו (למשל, נזילת מים שהזיקה לשכנים) והנזק נגרם עקב התרשלותו בניהול הנכס.
- אחריות ברשלנות בהכרעת תביעות חוב: אם הנאמן אישר ברשלנות תביעת חוב פיקטיבית, ובכך הקטין את הדיבידנד שקיבלו יתר הנושים, הם רשאים לתבוע ממנו את הנזק שנגרם להם.
- אחריות להפסדים בניהול ההליך: לדוגמה, אם הנאמן בחר להפעיל את עסקו של היחיד וגרם ברשלנותו להפסדים שחרגו מסיכון עסקי סביר.
י. חובות הנאמן לאחר סיום ההליך
תפקידו של הנאמן אינו מסתיים בהכרח במועד מתן ההפטר ליחיד. ההפטר פוטר את היחיד מחובותיו, אך הנאמן ממשיך בתפקידו עד לסיום מימוש כלל הנכסים וחלוקתם.
יתרה מכך, על הנאמן להמשיך ולפקח. אם יתגלה לאחר מתן ההפטר כי היחיד העלים נכסים במרמה, או לא סייע לנאמן כנדרש , חובתו של הנאמן היא לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול ההפטר. תפקידו של הנאמן מסתיים רשמית רק לאחר שהגיש דוח סופי על כל פעולותיו, ביצע חלוקה סופית, וקיבל מבית המשפט צו "שחרור" (Discharge) מתפקידו.
יא. סיכום: הנאמן כזרועו הארוכה של בית המשפט וכנאמן הנושים – ריבוי כובעים ותפקיד רב-ממדי
דמותו של הנאמן בהליך חדלות הפירעון המודרני היא דמות היברידית ומורכבת. הוא פועל כחוקר בעל סמכויות נרחבות, כמנהל נכסים וכספים, כליטיגטור התקפי האמון על השבת נכסים, וכגורם מעין-שיפוטי המכריע בזכויות הנושים.
הצלחת הליך חדלות הפירעון – הן בהיבט גביית החובות והן בהיבט שיקום היחיד – תלויה כמעט לחלוטין בכישוריו המקצועיים, ביושרתו האישית, וביכולתו לנווט ולאזן בין האינטרסים המנוגדים של היחיד, הנושים והאינטרס הציבורי. כל זאת, בעודו פועל תחת פיקוח הדוק של בית המשפט והממונה, ונושא באחריות אישית כבדה ללא חסינות מוסדית.
